גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ג'ו ביידן פותח את נשיאותו במשבר עמוק: איך להילחץ מאחיזתם של "השוליים המטורפים" ולמצוא הסכמה לאומית רחבה

ביידן, שהושבע השבוע, קיבל 7 מיליון קולות יותר מטראמפ, אך חבר האלקטורים הוכרע על־ידי כמה עשרות אלפי מצביעים ● הנוסחה השברירית הזו, בתוספת הפריצה המבעיתה לקפיטול, מבהירה: על כהונתו של ביידן מרחף משבר מערכתי, חברתי, תרבותי - אפילו קיומי

ג'ו ביידן, הנשיא הנכנס / צילום: Associated Press, Matt Slocum
ג'ו ביידן, הנשיא הנכנס / צילום: Associated Press, Matt Slocum

כפי שמספר גדל של אנשים התחילו להבחין בזמן האחרון, המשבר בארה"ב חדל להיות חולף, או אפילו כרוני. זה משבר מערכתי, חברתי, תרבותי; אפשר להגיד עליו שהוא משבר קיומי.

לעתים קרובות אנחנו נוטים להפריז בחומרתם של משברי ההווה, בדרך כלל מפני שזיכרוננו מוגבל. חיטוט בהיסטוריה נוטה לגלות שרוב החרדות כבר נחרדו, רוב השאלות הדרמטיות כבר נשאלו, רוב התחזיות הקודרות ביותר נחזו - ובדרך כלל לא התממשו.
אבל ששה בינואר שינה את מערכת המושגים של אמריקה. זה מה שקורה כאשר המון מוסת מתנפל על לבה של הדמוקרטיה האמריקאית, כובש את מליאת הסנאט, מבריח צירי קונגרס אל מִקלטים סודיים, משכין אימת מוות על אחרים, ומעורר את הנשיא לצייץ "אנחנו אוהבים אתכם".

במובן מסוים, כמעט מוטב היה לארה"ב שזרועות הביטחון ואכיפת החוק שלה התרשלו. היה קל להפליא לעצור את ההמון במרחק של רחוב או שניים מן הקפיטול, או אפילו בתחתית כבש המדרגות. ההמון היה מוסת, אבל לא מאורגן; אחדים מן ה"מורדים" (כך הם מכונים עכשיו בתקשורת, insurrectionists) אמנם מילאו את הטנדרים שלהם ברובים, בקליעי כדורים ובבקבוקי מולוטוב, אבל לא נשאו אותם אל הגבעה.

מוטב היה למאורע שהתרחש, מפני שאלמלא התרחש, הרבה אמריקאים היו מוסיפים להכחיש שארצם נקלעה אל פי התהום, או לפחות מקרטעת אליו. המאורע הזה אישר, או המחיש, את הקיטוב הפוליטי הגובר, את האלימות שהוא מניב, את ההזנה ההדדית בין פוליטיקאים לכנופיות רחוב.

סוף "המשחק ההוגן"?

במהלך הדיון בבית הנבחרים על העמדת הנשיא למשפט הדחה בסנאט ("אימפיצ’מנט"), נואם רפובליקאי אחד הכריז בשבוע שעבר כי בכל תנועה פוליטית יש "שוליים מטורפים". נניח שיש. אבל השוליים המטורפים של מפלגות ממסד אינם מקבלים פקודות ישירות ממנהיג המפלגה, אלא אם כן המנהיג הזה מוכן להשתמש בהם נגד עצם המערכת הדמוקרטית. זה מה שחזרו ועשו שליטים סמכותניים באמריקה הלטינית במשך עשרות שנים, האייאטוללות באיראן, מפלגות יריבות בתאילנד וכו’. אני מדבר כאן על ארצות שניסו להעמיד פנים שהן בוחרות ממשלה באמצעים דמוקרטיים.

אם יש עניין שלא הועמד בספק בארה"ב מאז מלחמת האזרחים, לפני 160 שנה בדיוק, העניין הזה הוא הציות לחוקה. אמריקאים חזרו ובחרו נשיאים וחברי קונגרס בדרג הארצי, מושלים ובתי מחוקקים בדרג המדינתי וכן הלאה.

בין 1888 ל-2020, ששה נשיאים אמריקאים לא הצליחו לחזור ולהיבחר. ניצחונות הושגו לא פעם על חודו של קול. שלוש פעמים נבחרו נשיאים שהפסידו במניין הקולות הכללי, אבל ניצחו בחבר האלקטורים. האכזבה לא הניבה אלימות. אפילו חשדות של הונאה (למשל, בבחירות של 1960, קנדי נגד ניקסון) לא הניעו מועמדים לערער על התוצאות, להוציא את תומכיהם אל הרחובות, ולהכריז שהמנצח בבחירות יהיה "נשיא לא לגיטימי". מאז 1869, ארבע שנים לאחר תום מלחמת האזרחים, שום נשיא אמריקאי לא החרים את מעמד ההשבעה של יורשו.

אמריקה למדה להניח שמתנהל בה "משחק הוגן" על השלטון. הא ראיה, שהשלטון לא חדל להתחלף בדרכי שלום. בשורה של ארצות באמריקה הלטינית, אשר העתיקו את הדגמים החוקתיים שלהן מארה"ב, בחירות היו מסתיימות במלחמת אזרחים. מאז מלחמת האזרחים של ארה"ב לא הייתה כל סיבה לחשוש מפני מלחמה חוזרת או לצפות לה.
היו ימי משבר חמורים: שפל כלכלי עמוק בשלהי המאה ה-19 ובשנות ה-30 של המאה ה-20, האלימות של ימי המאבק על זכויות האזרח של השחורים וההתנגדות למלחמת וייטנאם בשנות ה-60. המערכת התנדנדה, אבל לא חישבה להתמוטט. בששה בינואר השתרר הרושם שהמערכת עצמה עומדת בסכנה.

טראמפ הנשיא היוצא / צילום: Associated Press, Evan Vucci

הכללים שאינם כתובים

ג’ו ביידן חזר ואמר במהלך מערכת הבחירות הארוכה שלו, כי ההצבעה תכריע אם נשיאות טראמפ תהיה "מאורע חולף" או מאורע מכונן. זאת אומרת, ארבע שנים של טראמפ בבית הלבן הן בנות־תיקון, אבל שמונה שנים יטבעו חותם כה עמוק עד שיהיו לא־הפיכות.

אפשר להבין בהחלט למה התכוון ביידן, אם כי האינטנסיביות של שנות טראמפ הקשתה מאוד על המתבונן לחשוב אותן ל"מאורע חולף". אילו ניתנו לו שמונה שנים, טראמפ היה יכול למשל להטות את מערכת המשפט האמריקאית הרחק ימינה באמצעות מינויים של מאות שופטים פדרליים נוספים. בשמונה שנים הוא היה יכול להוסיף ולהוציא צווים נשיאותיים (תחליף לחקיקה, בהיעדר חוקים) בכל תחום פעילות של הממשלה, החל מקידוחי נפט על אדמת הציבור, המשך בפליטת גזים רעילים לאטמוספירה, וגמור בסנקציות חונקות על ארצות רחוקות. כוחו של נשיא אמריקאי למשול, אפילו בהיעדר רוב בקונגרס, הוא פנומנלי (אולי פנומנלי מדי).

קשה לחלוק על החשיבות המעשית של הוצאת הכוח הזה מידי נשיא כה מעוט עכבות. אבל לא ברור כלל מה יהיה דין השינויים שימי טראמפ חוללו בתרבות הפוליטית של ארה"ב, בייחוד לנכונות לכבד כללים של התנהגות גם כאשר אינם כתובים בשום מקום.
ג’ו ביידן ניצח במניין הקולות הכללי בהפרש מרשים של 7 מיליון קולות ויותר. אבל החוקה האמריקאית בת 230 השנה הייתה קרובה להפליא לאפשר למובס להיבחר לנשיא. אילו 45,000 מצביעים בשלוש מדינות (ג’ורג’יה, וויסקונסין ואריזונה) היו משנים את הצבעתם, דונלד טראמפ היה זוכה ברוב בחבר האלקטורים.

הנוסחה הבלתי־סבירה הזו אינה עומדת להשתנות, והיא מעוררת באופן בלתי נמנע את השאלה מה יקרה בעוד ארבע שנים. הבחירות של אמצע הקדנציה לקונגרס ולמושלי מדינות, בעוד שנתיים ופחות, יראו לנו את הכיוון. צילן של הציפיות ושל החששות יתארך מעל נשיאותו של ג’ו ביידן ולפעמים יהיה קרוב לשתק אותה.

של מי המותניים האלה?

המבחן החשוב המיידי יתחולל בתוך המפלגה הרפובליקאית. היא ירדה השבוע למדרגת מפלגת אופוזיציה בכל מוקדי הכוח הפדרליים: הנשיאות, בית הנבחרים והסנאט. זו הפעם הראשונה מאז 2010 שידה אינה מונחת על שום ידית. זו אינה תוצאה של תבוסה היסטורית. עדיין כוחה במותניה. אבל של מי המותניים בדיוק?

"זו המפלגה של דונלד טראמפ", אמר דונלד ג’וניור, בנו בכורו של הנשיא לשעבר, שאינו מסתיר את יומרותיו הפוליטיות. מעשה אירוניה, הוא אמר את המלים האלה שעה קלה לפני שאביו נשא את נאום ההסתה בעצרת בוושינגטון בששה בינואר. לתאריך הזה יש פוטנציאל ברור, אם גם רחוק מוודאות, להחליש את בעלות טראמפ על המפלגה. האם רפובליקאים חפצי חיים פוליטיים יוסיפו לצאת מגדרם להביע לויאליות לצ'יף, גם כאשר אינו יכול עוד להלך עליהם אימים מן הבית הלבן? או שהם יתחילו להזדקף, ולהמרות את פיו?

נשיאים אמריקאיים חוזרים ומנסים להקטין את ההגבלות שהחוקה מטילה עליהם. מדהים לחזור ולהרהר למשל בהתניה החוקתית למלחמה. מנסחי החוקה העניקו לקונגרס את הזכות להכריז מלחמה. הנשיא נועד להפוך ל"מפקד עליון" רק לאחר הכרזה כזאת. מאז 1950, ארה"ב חזרה ויצאה למלחמות מבלי שהקונגרס הכריז עליהן. הנשיא הפך אפוא למפקד עליון קבוע, מעין מרשל, או גנרליסימו. דונלד טראמפ, סרבן הגיוס החוזר של ימי מלחמת וייטנאם ("בעיות בברך") אהב לדבר על "הגנרלים שלי". הם חרקו שיניים, באופן דיסקרטי.

יש קשר, ישיר או עקיף, בין מעמד הגנרליסימו של הנשיא כלפי חוץ לבין התנהגותו בזירה הפנימית. טראמפ תכנן, או קיווה, או זמם לשלוח צבא אמריקאי סדיר לרחובות הערים עוד בתחילת הקיץ. שר ההגנה סירב. רק בקושי הנשיא התאפק מלפטר אותו על המקום, אבל עשה כן מיד לאחר הבחירות. כאשר חלק מתומכי טראמפ קראו להורות לצבא לתפוס את מכונות ההצבעה, כדי להוכיח את ה"זיוף", בכירי הפנטאגון, אזרחים וחיילים, הכריזו שהצבא לא ישמש לצרכים פוליטיים. היה אפשר לברך על נאמנותם המופגנת לחוקה, אבל היה קשה להשתחרר מדאגה על עצם הצורך של אנשי צבא לבוא להגנת הדמוקרטיה, נגד נשיא נבחר. מה היה קורה אילו צייתו לו, כמוטל עליהם?

מי זוכר דו מפלגתיות

תמה חוזרת במערכת הבחירות של ביידן היתה ש-35 שנות חברותו בסנאט לימדו אותו לא רק את "אמנות העִסקה", שעליה טראמפ תובע חזקה, אלא את אמנות הפשרה־לצורך־עסקה, שהיא לחם חוקו של תהליך החקיקה.

לדמוקרטים יש עכשיו רוב קטנטן בשני בתי הקונגרס, אבל הוא לא יספיק לחקיקה. ברוב המקרים, חקיקה מצריכה הסכמה רחבה, החוצה גבולות מפלגתיים. זה 12 שנה שאין בוושינגטון כמעט שמץ של מה שאמריקאים נוהגים לכנות "דו־מפלגתיות". קיטוב בוושינגטון עוזר לקטב את אמריקה. במובן הזה, נסיבות עלייתו של ביידן לנשיאות אינן מבשרות טובות. אם 70% מן הרפובליקאים (על־פי סקרי הימים האחרונים) מוסיפים להאמין שהבחירות זויפו, ביידן יצטרך למצוא דרך נועזת ומקורית כדי "להעניק מרפא" לאמריקה, כפי שהוא חזר והבטיח. מרפא כזה יוכל להינתן רק באמצעות צינון ניכר של מעלות החום הפוליטיות.

לנשיא יש הסמכות לשנות כיוון בשורה של עניינים, המצריכים רק את חתימתו. כבר בשעות הראשונות של נשיאותו, ביידן הזדרז להודיע על חזרת ארה"ב אל הסכמי האקלים הרב־צדדיים ואל ארגון הבריאות העולמי. הוא יהיה זריז פחות והחלטי פחות בחזרה אל הסכמי הגרעין עם איראן. הוא יעכב כנראה את התקפלות הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן/סוריה/עיראק/סומליה, אם כי אולי לא בהרבה.

במדיניות חוץ, השינויים הבולטים הראשונים יהיו של רושם ושל מצב רוח. ארצות מעטות יתגעגעו אל טראמפ. צריך לקוות שחוכמת מנהיגיהן תעמוד להן בהסתגלות אל המציאות. אני מניח שאין טעם לקוות להכאה על חטא התפתותם של המנהיגים האלה לקסם הכוזב והמסוכן של ארבע השנים האחרונות. 

עוד כתבות

אנשי המשטרה בהונג קונג מנסים לעצור הפגנה של אנשי תקשורת לציון שנה להתקפת המפגינים ברכבת התחתית / צילום: Associated Press, Kin Cheung

עיתונאים בסין: בייג'ינג מגרשת כתבים ומנצלת את המגפה להטריד עיתונאים בתחומה

מועדון העיתונאים הזרים של סין טוען כי הכתבים מתמודדים עם עלייה בהטרדות ובמעקבים, לאחר ההידרדרות ביחסי סין־ארה"ב

ד"ר אורית ארד / צילום: גיא הכט

האם תוסף מזון שכבר מאושר לשימוש יכול לרפא קורונה?

ד"ר דורית ארד ואברהם מרילוס מ-NCLPharma מאמינים שפיתוח שלהם שנועד להילחם במנגנון ההתרבות של וירוסים, יכול להיות יעיל מאוד לחולי קורונה ● לאחרונה הם חתמו עם חברה אמריקאית על הסכם הפצה בארה"ב, וכעת הם שואפים לרשום את המוצר גם בישראל

בדיקות קורונה במעבדה בבית חולים בילינסון  / צילום: דוברות בית החולים רבין

ההשפעות ארוכות הטווח של הקורונה: ירידה משמעותית בכושר הגופני של בני 40+

הסקר שנערך בבית החולים בילינסון בקרב 30 איש גילה כי למרות שעבר זמן רב מאז החלימו מהקורונה, הם מתקשים להשתקם מן המחלה ● "מטופלים רבים לא חוזרים לתפקוד מלא מבחינה גופנית שמתבטאת בפעולות יומיומיות או אפילו בחזרה לשגרת עבודתם"

ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: רובי קסטרו - וואלה חדשות

שופטי בג"ץ דחו את עתירת הליכוד לגבי הופעת נתניהו ב"סטנדאפ ניישן"

בעתירה שהוגשה על ידי המפלגה הערב נטען כי החלטת ועדת הבחירות לוקה ב-"חוסר סבירות קיצוני" וכן כי לא מדובר בתעמולת בחירות כפי שקבע יו"ר הוועדה ● השופט נעם סולברג: "נוכח סמיכות הזמנים למועד השידור, התברר מיד עם הגשתה, כי אין מנוס אלא לדחותה"

עפר גרינבאום, מנכ"ל הפועלים אי.בי.אי / צילום: איל יצהר

טוב לי בחיתום: שכר של 15 מיליון שקל לשלושת בכירי פועלים אי.בי.אי ב-2020

גל ההנפקות בבורסה בת"א עשה טוב גם לחשבונות הבנק של ירון מוזס, עפר גרינבאום ושי נבו ● בראש טבלת שיאני השכר: מאור דואק, מנכ"ל חברת האשראי מניף, עם תגמול של כ-29 מיליון שקל, עיקרו במניות

מנכ"ל אורמת, דורון בלשר / צילום: ניר סלקמן

"עסקים מלוכלכים באנרגיה נקיה'"? שורטיסט מאשים את אורמת ב"תרבות של שחיתות"

חברת ההשקעות הינדנבורג טוענת לשחיתות מול אנשי ממשל במדינות שונות, שהניבה רווחים יוצאי דופן ● מזכירה את מעורבותם של בכירי אורמת - רווית ברניב וחזי קטן - בפרשת השוחד של שיכון ובינוי ● אורמת הודפת את הטענות כ"מטעות ושקריות", אך הזיזה את קטן מתפקיד קצין הציות הראשי, והודיעה כי ברניב לא תמונה מחדש לדירקטורית

שלמה אליהו / צילום: תמר מצפי

שיטות אליהו במגדל: תגמול יצירתי לבכירים והתחמשות בגנרלים בדימוס

מגדל מבקשת לאשר את תנאי העסקתו של מוטי רוזן בקבוצה, וחושפת פיצוי של מיליון שקל ● בד בבד ממשיך שלמה אליהו להתחמש בגנרלים בדימוס - איתן בן אליהו ימונה לדח"צ

טל גרנות-גולדשטיין, מנכ"לית HOT / צילום: יח"צ

הוט תסיר בסוף החודש את תכני "כאן 11" מספריית ה-VOD

תאגיד השידור הציבורי "כאן" לא חוזר בו מהדרישה לגבות דמי תפעול מהוט, מ-yes, מפרטנר ומסלקום, וכתוצאה מכך המשבר הולך ומסלים

סניף בי באילת / צילום: תמונה פרטית

כמו בדיוטי פרי: Be פותחת חנות גדולה באילת

מדובר בסניף קיים, שהורחב והופך עתה להיות הגדול לחנות הכי גדולה ברשת - כפול מגודל מהחנויות הממוצעות שלה ● בענף מעריכים כי ההשקעה בשיפוץ הגיעה לכ-4 מיליון שקל

פארק עופר בפתח תקווה / צילום: אסף לוי

מטות השיווק והכספים של החברות הבנות בבזק ירוכזו בבניין פלאפון

לאחר שהשלימה את המעבר לפתח תקווה, פלאפון תרכז תחתיה את מטות השיווק והכספים של בזק בינלאומי ו-yes ● בהמשך ימשיכו בבחינה של איחוד פעילויות נוספות

יוסי וצביקה ויליגר / צילום: איל יצהר

ארבעה בארבע שנים: למה אף מנכ"ל לא שורד תחת האחים יוסי וצביקה ויליגר

יבואנית המזון מחליפה מנהל בפעם הרביעית בתוך ארבע שנים ● כעת הגיע תורה של עינת פלד-שפירא להודיע שהיא עוזבת את התפקיד ● שרשרת העזיבות מעוררת שאלות לגבי קצב התחלופה בניהול החברה, שצומחת בקצב יוצא דופן, אפילו לענף שנמצא גם ככה בעלייה

סקר הסקרים: מרצ שוב מתחת לאחוז החסימה, לפיד מתחזק ומצמצם פער מנתניהו

מדינת ישראל הולכת לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנתיים ● גלובס מביא את הסקרים העדכניים ביותר מכל כלי התקשורת ובודק מי מתחזק, מי נחלש ומי מתנדנד סביב אחוז החסימה ● העמוד מתעדכן באופן שוטף עם כל סקר חדש שמתפרסם

משאית מערבל בטון שפיר הנדסה / צילום: בר - אל

מכה לחברת שפיר הנדסה: תוגדר כגורם ריכוזי בשוק

ועדת הריכוזיות החליטה לראשונה להכניס את חברת שפיר הנדסה שבשליטת משפחת שפירא לרשימת הגורמים הריכוזיים במשק ● המשמעות: הכבדה רגולטורית על שפיר והימנעות אפשרית מהשתתפות במכרזים ממשלתיים בעתיד

צילום מסך מאתר NBA top shot

מי מוכן לשלם מאות אלפי דולרים על קטעי וידאו מה-NBA שזמינים לצפייה חופשית ברשת

בעוד שתקופת קורונה הביאה לאובדן הכנסות של כ־2 מיליארד דולר, בליגת הכדורסל המפורסמת בעולם מצאו דרך נוספת לעשות רווחים ● זירת מסחר מבוססת בלוקצ'יין משמשת פלטפורמה למכירת קטעי וידאו מעולם הספורט. ויש קונים

לשכת התעסוקה / צילום: כדיה לוי

מודל החל"ת, השלב הבא: דמי אבטלה דיפרנציאליים

לגלובס נודע כי רשת הביטחון המעניקה אבטלה עד יוני 2021 לאנשים בחל"ת ומפוטרים עשויה להימשך באופן דיפרנציאלי, כך שסיוע יינתן רק לעובדים שלא יצליחו למצוא עבודה או בענפים שיתקשו להתאושש ● הצעה נוספת היא להמשיך עם מתכונת החל"ת הנוכחית עוד מספר חודשים

אליזבת וורן  / צילום:   Shutterstock

הצעת החוק של אליזבת וורן: מס על האולטרה-עשירים שיכניס 3 טריליון ד' בעשור

על פי ההצעה, מס שנתי של 2% יוטל על השווי נטו של משקי בית וקרנות המוערכות בין 50 מיליון למיליארד דולר, וכמו כן יוטל מס בגובה 1% על נכסים מעל מיליארד דולר ● ההצעה השנויה במחלוקת דומה להצעה שהעלתה וורן ב-2019 כשהתמודדה על המועמדות לנשיאות ארה"ב

חנות אפרודיטה קניון גבעתיים / צילום: תמר מצפי

סכסוך על "חוב של מיליונים": טריומף הפסיקה לספק סחורה לרשת אפרודיטה

נחשף סכסוך מסחרי בין הרשת לספקית טריומף, שטוענת לחוב של 4.5 מיליון שקל ● במקביל, איש העסקים מוטי בן משה במגעים לרכוש את רשת אפרודיטה, באמצעות חברת נעמן

גרינבאום עופר / צילום: תמר מצפי

קפיצה ברווחי פועלים אי.בי.אי: ההנפקות זורמות לבורסה, והחתמים חוגגים

פועלים אי.בי.אי סיימה את הרבעון האחרון עם רווח נקי כולל של 15.3 מיליון שקל, המשקף צמיחה של 113% בהשוואה לרבעון המקביל ב-2019

אלמוגים בחוף קצא"א אילת / צילום: אמיר שטרן

ההסכם בין קצא"א והאמירויות חסוי, ובארגוני הסביבה חוששים מאסון

החברה להגנת הטבע ביקשה לעיין בהסכם לשינוע נפט שנחתם בין קצא"א לאיחוד האמירויות, אך הופתעה לגלות שהמשרד המפקח, משרד האוצר, כלל לא מחזיק בהסכם ● ארגוני הסביבה קוראים לביטול ההסכם לאור החשש כי דליפת נפט תוביל לאסון אקולוגי חסר תקדים במפרץ אילת

ראובן אבלגון /   צילום: גיא גלעד

המגעים הופסקו: אקסלנס ורוסאריו קפיטל כבר לא בדרך למיזוג

כחודש לאחר שנודע כי בית ההשקעות של קבוצת הביטוח הפניקס במגעים לרכישת חברת החיתום של ראובן אבלגון, מתברר כי הצדדים לא הגיעו להסכמות והם נפרדו