ההיגיון הלא בריא של אורלי וגיא: 7 כללי אצבע לצפייה ביקורתית

גם בלי לעלות לאף אתר רשמי, סרט הקורונה של אורלי וילנאי וגיא מרוז צבר כחצי מיליון צפיות • גלובס מציג: 7 כללי אצבע לצפייה ביקורתית, שיאפשרו גם למי שלא ממש מבין בתחום לזהות את ההטעיות התקשורתיות • ביקורת תקשורת, מדור חדש

אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא" / צילום: By דוד שי - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=27185568
אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא" / צילום: By דוד שי - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=27185568

ברוכים הבאים למדור ביקורת התקשורת החדש של גלובס. מדי שבוע ננסה לנתח כאן אירועים תקשורתיים, להתחקות אחר הכוחות שמניעים את התקשורת הישראלית, פרקטיקות עיתונאיות שגורות שאולי הגיע הזמן להוציא לאוורור בעין הציבורית, ויחסי הגומלין בין העבודה העיתונאית ה"רשמית" לרשתות החברתיות.

להיות גוף תקשורת שמבקר תקשורת זה מורכב בהגדרה, אבל נשתדל לבקר בשקיפות גם את עצמנו, ולהיות ענייניים והגונים גם כלפי המתחרים שלנו. מאוד נשמח לקבל רעיונות, הצעות וגם ביקורת לכתובת המייל gidon-d@globes.co.il.

הסרט שיצרו העיתונאים אורלי וילנאי וגיא מרוז רץ ברחבי הרשת. הוא אמנם לא עלה באף אתר רשמי, אולם פורסם מספר פעמים ביוטיוב, ובמצטבר צבר קרוב לחצי מיליון צפיות. במרכזו עומדת תזה הטוענת שהשימוש בסגר על כלל האוכלוסייה אינו הדרך הנכונה להתמודדות עם נגיף הקורונה. התפיסה הזו מתבססת על מודל בשם "היגיון בריא", שאנשי מדע רבים כבר הצביעו על הבעיות שבו.

אורלי ולינאי וגיא מרוז בסרט
 אורלי ולינאי וגיא מרוז בסרט

את שלל השגיאות וההטעיות בסרט של אורלי וגיא תוכלו למצוא במאמרים רבים של אנשי מדע ברחבי הרשת, אולם אלו שגיאות שספק אם הצופה שאינו מבין בתחום יכול לזהות. לכן, בעזרת ד"ר ארז גרטי, אימונולוג ממכון דוידסון לחינוך מדעי, ד"ר שרי נתן ראש תחום חינוך, הרצאות בעמותת "מדעת" וגלי וינרב כתבת המדע של גלובס, ניסינו לייצר כמה כללי אצבע לצפייה ביקורתית בסרטונים ובכתבות מעין אלה.

1. קונספירציות. "אם הסרט או הכתבה מלווים בניחוח קונספירטיבי, זו נורת אזהרה מאוד גדולה", אומר ד"ר גרטי. "קונספירציה שכל העולם טועה כמעט תמיד תהיה הגזמה. אפשר להאשים ממשלה מסוימת בטעות, אפשר לומר שפוליטיקאי מסוים טועה. אבל להאשים את כל הממשלות בכל העולם, זה כבר חשוד. ככל שקונספירציה בנויה על כך שהרבה מאוד אנשים צריכים לשתף איתה פעולה זה מוריד מהסבירות שהיא נכונה, כי לאנשים יש נטייה לדבר ולגלות את הדברים".

כבר בהתחלה אומרים אורלי וגיא ש"את הסרט הזה לא תוכלו לראות בשום ערוץ ממוסד בישראל", בניסיון לצייר איזו אמת מחתרתית מושתקת. מעבר לכך שעובדתית זה לא נכון, וכל צרכן תקשורת יודע שקולם של מתנגדי הסגרים מושמע, עצם הניסיון לצייר קונספירציה הוא אזהרה ראשונה.

2. נחרצות. "אנשים שאומרים דברים בצורה מאוד דרמטית, ויותר מדי בטוחים במה שהם אומרים, זה מעורר חשד", אומרת ד"ר נתן. "מדענים רציניים, שרוצים להעביר מידע מדויק, יוסיפו בדרך כלל הסתייגויות לדברים שלהם, בטח באירוע כמו מגפת הקורונה שבה כל הזמן מתגלה מידע חדש".

פרופ' אודי קימרון
 פרופ' אודי קימרון

ייתכן שמדובר בעריכה מגמתית, אולם לכל אורך הסרט הוצגה רק תפיסה אחת, נחרצת ביותר, שלא רק שסגרים אינם מועילים אלא שהם מסוכנים. המגמתיות והיעדר המורכבות צריכים להדליק נורה נוספת.

3. אמירות נכונות לשעתן. "המדע מתעדכן מהר, בוודאי במגפה הנוכחית, שבה כל צורת הטיפול במחלה השתנתה", אומר ד"ר גרטי. "למשל, המחסנים מלאים במכונות הנשמה שבהתחלה חשבו שהן הכרחיות, ועם הזמן והבחינה של הדברים הגיעו למסקנה שזה לא כך. כשאתה רואה סרטון או מאמר שמתייחס לדברים ישנים, זה לא אומר שבהכרח המידע שגוי, אבל זו נורה אדומה".

כל החלק הפותח של הסרט עוסק בפאניקה העולמית שהייתה בחודשי המגפה הראשונים, כמו נאומים של נתניהו ומשה בר סימן טוב מראשית ימי הקורונה. גם ד"ר רעיה לייבוביץ', במענה לשאלה מה הרגע שבו היא הבינה שיש היסטריה גדולה מדי, מדברת על סוף פברואר, לפני כמעט שנה. התבססות על מידע ישן כל כך במונחי הקורונה, צריכה לעורר חשד נוסף.

4. קטיף דובדבנים. אחד הדברים המאפיינים כתבות מוטעות הוא כשמציגים רק עובדות שמסתדרות עם התזה, תוך התעלמות או הסתרה של נתונים אחרים. הצעד הזה מכונה צ'רי פיקינג - בחירה של דובדבנים מתאימים.

מדובר בצורת הטעייה שדורשת תשומת לב, ולא תמיד קל לזהות אותה, אולם עדיין ישנה לפחות דוגמה אחת בולטת בסרט של אורלי וגיא. בשיחה עם ד"ר אמיר שחר מבית החולים לניאדו, הוא מספר על כך שנכון לזמן השיחה, סוף נובמבר, אין חולי קורונה במחלקה שלו. מדובר ללא ספק בבחירה של נתון זמני ונוח, כשלמשל בתחילת השבוע הנוכחי פורסם כי בלניאדו יש 19 חולים במצב קשה, מתוכם 7 מונשמים ועוד 25 מאושפזים במצב בינוני וקל.

5. היעדר שאלות קשות. לכל אורך הסרט, אורלי וגיא לא מנסים ולו פעם אחת להקשות על המרואיינים שלהם, לנסות לעמת אותם עם נתונים, אירועים או מידע שלא מסתדר עם התזה שבחרו בה. השאלות שלהם מתפקדות כולן כהרמה להנחתה, כמו "למה לא מקשיבים לכם?", "איך אתה מסביר את זה?" וכדומה.

גם כשהמומחים בסרט מציעים להשיג "עומק חיסוני" באמצעות פתיחת בתי הספר והדבקת הילדים, לא עולות שאלות מתבקשות כמו מהו אחוז הנדבקים שמאפשר עומק חיסוני שכזה, והאם הורים יסכימו למהלך של הדבקת הילדים לשם כך. כאשר הכתבים לא שואלים שאלות קשות, הדבר צריך לעורר שאלות קשות אצל הצופה.

ד"ר אבי מזרחי
 ד"ר אבי מזרחי

6. בדיקת השערות ועובדות מעודכנות. במלך הסרט, ובעיקר לקראת סופו, מובאות כמה השערות והנחות שנאמרו בזמן הצילומים, וניתן היה די בקלות לבדוק את אמיתותן, בעיקר ביחס למודל השבדי.

כך, למשל, ד"ר מתיאס קיהלסטד אומר שאם התיאוריה שלו ושל עמיתיו ביחס להתמודדות מול הקורונה היא נכונה, הרי שהתמותה הגבוהה בשבדיה היא הטייה סטטיסטית, ומאמצע דצמבר מספר המתים שם שוב ירד. אלא שהנתונים שמפרסמת אוניברסיטת ג'ון הופקינס, העוקבת אחרי מקרי הקורונה בעולם, מראים שמספר המתים בשבדיה המשיך לעלות, גם נכון לזמן פרסום הסרט בתחילת ינואר.

היעדר כל בדיקה כזו מצד יוצרי הסרט צריך להעלות סימני שאלה אצל הצופה.

ד"ר מתיאס
 ד"ר מתיאס

7. לבדוק לפני שמעבירים. אנו חיים בעידן שבו מידע רב מציף אותנו, ולא תמיד יש לנו את הכלים לבדוק את נכונותו. חשוב לא להעביר הלאה מידע שאתם לא בטוחים בו, ובוודאי אם לא צפיתם או קראתם את כולו.

"אחת הבעיות שלנו היא שכל פוסט הפחדה או קונספירציה רץ ברשת יותר מהר מאשר המידע שמפריך אותו", מסבירה ד"ר נתן. "הטבע האנושי הוא שכשאנחנו רואים מידע מפחיד, גם אם נדע לאחר מכן שהוא שגוי, גרעין ההפחדה נשאר". 

5 הבעיות הבולטות בסרט

נטען כי שיעור הישרדות עומד על 99.8% בממוצע בקרב חולים באוכלוסייה בישראל. השיעור הזה נותן אשליה של כמעט 100%, אבל במספרים אמיתיים משמעותו שבמצב תאורטי שבו נאפשר לכל האוכלוסייה להידבק, כ-20 אלף בני אדם ימותו.

נטען כי סגר אינו אמצעי יעיל מול מגיפה, אלא ששורת מחקרים בעולם שעברו ביקורת עמיתים מוכיחה אחרת. מדינות כמו ניו זילנד, שנקטו במדיניות סגרים יעילה, הורידו את התחלואה כמעט לאפס.

התיקונים של מכון דוידסון
 התיקונים של מכון דוידסון

נרשמת תמיכה בהדבקה בקרב אוכלוסיות שלא נחשבות בסיכון, כמו ילדים ובני נוער. אולם המחקר מתחיל לגלות עדויות להשלכות לטווח ארוך של הקורונה. האם הציבור ירצה לערוך ניסוי כזה על ילדיו?

הצד השני של המשוואה הוא הגנה הרמטית על קבוצות הסיכון, אך בישראל למעלה ממיליון בני 65 ומעלה. לא ריאלי להגן עליהם ועל כל מי שבמגע איתם. הדבר לא צלח אפילו בבתי האבות, וגם לא בשום מקום בחו"ל.

לאחר פרסום הסרטון, שניים מהמרואיינים בו, פרופ' חגי לוין ופרופ' נדב דוידוביץ', פרסמו הבהרות שבהן הסבירו שלצד הביקורת על התנהלות הממשלה, הם מכירים בכך שסגר הוא כלי אפשרי להתמודדות עם המגפה, ומתנגדים לגישת מודל "היגיון בריא".

הדברים מתבססים על המידע באתר מכון דוידסון

צרו איתנו קשר *5988