"האויב שלי הוא הממשלה. יש לי אפס ציפיות ממנה"

בסגר הראשון הם היו חדורי מוטיבציה להמציא את עצמם מחדש, אבל עכשיו לרובם המרץ נגמר ואיתו גם הרזרבות הכלכליות והאמון בממשלה • חזרנו לארבעה בעלי עסקים שפעילותם הופסקה בפעם השנייה השנה לשמוע על הנזקים שספגו, על הלקחים שהפיקו ועל חוסר הוודאות המשתק

עסק שקרס תחת המשבר הכלכלי. סגר סבב ב' / צילום: כדיה לוי, גלובס
עסק שקרס תחת המשבר הכלכלי. סגר סבב ב' / צילום: כדיה לוי, גלובס

"הכול כל כך רעוע מבחינת הניהול ואין מתווה מסודר. אנחנו סומכים בעיקר על עצמנו"

רותם כנען, בוטיק מאמושקה. רחובות

רותם כנען, בעלת בוטיק "מאמושקה" לבגדי אימהות / צילום: תמונה פרטית
 רותם כנען, בעלת בוטיק "מאמושקה" לבגדי אימהות / צילום: תמונה פרטית

רותם כנען חיכתה למכה השנייה. בזמן שניסתה לאושש את הבוטיק שלה מהסגר הראשון, היא החליטה להתכונן לסגר שני. "ידעתי שהוא יגיע. אתה נכווה פעם אחת, אז כבר מכין את עצמך לפעם השנייה", היא אומרת. "שמרתי על כל אגורה והתכוננתי למפלה השנייה. קניתי סחורה רק בכסף שיש לי, כדי לא לפתוח צ'קים עתידיים. עכשיו אין הכנסות, ואין לי אפשרות לקנות סחורה עד שאני לא מוכרת את הקיימת. זה מאוד קשה להתגלגל ככה מבחינה תזרימית. אנחנו מצמצמים מאוד. אני לא מתקנת את הרכב שהתקלקל, נוסעת בתחבורה ציבורית או נעזרת ברכב של אמא שלי כשאפשר, טרמפים עם חברים.

"כרגע יש לי רק את ההוצאות הקבועות ואין לי צ'קים לספקים. אם היו לי תוכניות להביא לפני ערב חג קולקציה שלמה, אז הפעם לא עשיתי את זה. הבאתי קולקציה מאוד מצומצמת. לא פרנסתי ספקים שעבדתי איתם, ואם הייתי רגילה לקחת מהם סחורה ב-20 אלף שקל, אז הסתפקתי ב-5,000".

הראיון הראשון עם רותם כנען: "עברתי לעבוד כמלקטת בשופרסל. הרגיע אותי שנכנסת לי משכורת" 

הדיבורים על הסגר הובילו להשלכות מיידיות: "אנחנו גם לפני החורף, וזו עונה חלשה מאוד. אבל ראש השנה מעולם לא היה כה דל בחנות שלנו. ברגע שהתחילו לדבר על סגר, ראינו ירידה רצינית של כ-40% במכירות. בשבוע של הסגר כבר הגענו ל-60% לפחות. זה מלווה בחוסר ודאות; זה מצב הפכפך ובכל שנייה מוציאים עוד הנחיות של לסגור או לפתוח. אומרים שהסגר יהיה ארוך יותר. האם להשאיר את העובדת שלי או לא? אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. אם בסגר הראשון הייתה לי מוטיבציה לעשות ולמכור, בסגר הזה אין לי מוטיבציה".

איך תתמודדי עם המצב הכלכלי בזמן הסגר?
"הודעתי על משלוחים חינם לרחובות ונס ציונה, ובינתיים לא נכנסה שום הזמנה. פניתי שוב לשופרסל וביקשתי לעבוד שם. ברגע שאתה עושה משהו, לא משנה מה, זה לקום בבוקר, לצפות למשהו, מישהו מחכה לך. זה יותר אפקטיבי מלשבת בבית. אף פעם לא הייתי במצב הזה, להישאר בבית זה להשתגע.

"רואה החשבון שלי אמר שזה ברור שתהיה ירידה, ושנתכונן להגשת מענקים. אמרתי לו - אני לא רוצה שום עזרה. הכול כל כך רעוע מבחינת הניהול, אין מתווה מסודר, כך שברור לי שעוד נצטרך להחזיר בסוף השנה את המענקים האלו, ולא יהיה לי מאיפה להחזיר. אני מקווה שבעלי הדירה בחנות יבואו לקראתנו, ואנחנו בעיקר סומכים רק על עצמנו". 

"הוצאתי כמעט 40 עובדים לחל"ת. להניע מחדש, לעשות את הריסטרט, זה נזק עצום"

רונן מור, המסעדות ג'ינג'ר ופאגו פאגו ביסטרו. אילת

רונן מור, המסעדות ג’ינג’ר ופאגו פאגו ביסטרו, אילת / צילום: תמונה פרטית

"באילת הכול סגור, הכול דומם. שום דבר לא קורה כאן. אנחנו על אי בודד שניתקו אותו מכל אספקת אוויר וחמצן. בתי המלון סגורים, מסעדות סגורות", מספר רונן מור, המחזיק בשתי מסעדות בעיר הדרומית, שבזמן שגרה הומות אדם. כעת הוא נאלץ לסגור אחת מהן, והשנייה פועלת בפורמט משלוחים ובהפסדים כבדים, וכמות ההזמנות קטנה מאוד.

בסגר הראשון עשתה המסעדה מהפך; "החלפנו תפריטים, השקענו כספים בבנייה של מרפסות, ושוב סוגרים אותנו בהינף יד, בלי שום מענה שיעזור לנו לעבור את התקופה הזו. יש אצלנו כמות סחורה אדירה ביותר מ-100 אלף שקל שניאלץ לזרוק לפח. אני מפסיד כסף על כל יום, אבל אני מחויב לשלם שכר לשישה שפים שהבאתי מחו"ל גם אם אני לא עובד. הם לא יקבלו חל"ת. כל התשלומים שלנו כרגיל - משכר הדירה, הארנונה והיתר. בטלוויזיה יש המון הבטחות, אבל בשטח לא קורה דבר וחצי דבר".

איך תשרדו סגר נוסף?
"הוצאתי כמעט 40 עובדים לחל"ת. המשמעות היא לא איך אני אשרוד, אלא מה קורה עם כל הצוותים בבתי המלון ובמסעדות שמגיעים מהמרכז ומהצפון, ועכשיו עושים את המתמטיקה: אני לא יכול לשכור פה בית ולא לקבל הכנסה. הם לוקחים את הפקלאות וחוזרים הביתה. אח"כ יגידו לנו לפתוח מחדש, ונצטרך שוב להכשיר צוותים. המענקים שקיבלנו מאוד נמוכים, בטח שלא מכסים אפילו את ההוצאות.

"עד לפני זמן קצר ליקקנו את הפצעים של הסגר הקודם והצלחנו להניע את הכלכלה, לבצע את הדוקטרינה של נתניהו. והנה הכול קורס עוד פעם. לא מבינים שלהניע מחדש, לעשות את הריסטרט, זה נזק עצום. אילת הייתה עיר ירוקה עד תחילת הסגר. במקום שיטפלו נקודתית במקומות הבעייתיים, מענישים אותנו. הולכים עם הראש בקיר, ואין מי שמוביל. לא יכול להיות שאחרי יותר מחצי שנה אין תוכנית ברורה להתמודדות בשגרה. זה פשוט לא ייאמן. אנחנו אובדי עצות".

באילת נצבר זעם רב בקרב העסקים על כך שהמדינה לא נעתרה לבקשת ראש העיר להחריגה מן הסגר, ולממש מעין מתווה חו"ל לבאים בשעריה. "ראש העיר הציע לעשות בדיוק את מה שעושים בבן גוריון, אבל פה בארץ אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה לעצמנו. הכול כל כך הפוך. 80% מהעובדים כאן היום נמצאים בבתים, באבטלה. אני רושם חצי מיליון שקל כל חודש משכורות, אני משלם מיליון שקל לספקים. במקום שנדע להתנהל, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בסגר, שוב סוגרים את העסקים". 

"חלק מהמענקים לא משכתי כי לא ברור לי כמה מהם אצטרך להחזיר. גם לרו"ח שלי אין מושג"

מיכל סלע טרבלסי, מנחת קבוצות. יסוד המעלה

מיכל סלע טרבלסי, מנחת קבוצות, יסוד המעלה / צילום: תמונה פרטית
 מיכל סלע טרבלסי, מנחת קבוצות, יסוד המעלה / צילום: תמונה פרטית

"ברמה העסקית לא הצלחתי להחזיר את העסק שלי למה שהוא היה באותה תקופה מקבילה בשנה שעברה", מספרת מיכל סלע טרבלסי, מנחת קבוצות המסייעת להורים ולילדים לצלוח יחד את אתגרי גיל ההתבגרות, ועובדת עם נוער בסיכון. "בזמן הזה, שהוא תמיד חלש יותר, היומן כבר היה מלא בהזמנות של סדנאות לאחרי החגים. גם ללא הסגר, למוסדות החינוך אין עדיין תקציב ואין צפי למועד חידוש העבודה מולם, מה שהופך את הסיפור למורכב הרבה יותר. אמרו לנו - תעבדו בזום, אבל זה לא עובד מול המגזר הציבורי שלא רוכש זומים, ואם כן, אז בעלות נמוכה שלא מאפשרת מחיה. גם הסדנאות שלי ללקוחות פרטיים פחתו כי לאנשים אין כסף".

הראיון הראשון עם מיכל סלע טרבלסי: "גם בן הזוג שלי עצמאי והעסק שלו סגור. אנחנו צריכים להאכיל חמש נפשות" 

איך המשפחה שלך מסתגלת לסגר השני?
"עם שלושה מתבגרים בבית, כאוס כללי ומע"מ שירד היום, אני כועסת ומתוסכלת. ואני ממש מיציתי את הזום. מבחינה כלכלית, בפתח סגר שני - שוב אין לי עתודות. זה לא שבחודשים שהמדינה הייתה פתוחה יכולתי לקחת אוויר. זה ממש לא הפריע למע"מ לחייב אותי באמצע הלילה בין שבת לראשון. הכסף שם ירד יפה, במלואו, בול בזמן.

"צמצמנו בבית עוד יותר ממה שעשינו בסגר הראשון. הורדנו ‘מוצרי שמחה'. יש לנו אוכל, אבל אנחנו חושבים פעמיים על סלי הקניות שלנו. הורדנו מעדנים, קורנפלקס וצ'ופרים. ה'לא' שלנו לילדים עכשיו הוא לא חינוכי, אלא כלכלי. כלכלית - אין לי מושג מה יהיה עכשיו. אנחנו תוהים האם נצטרך לשבור את החסכונות לילדים לאוניברסיטה. אם לא נוכל לשלם חשבונות חשמל, נצטרך לדאוג לטווח המיידי. הבעיה היא שאנחנו לא היחידים, ואף אחד לא מבין מה הסוף של זה".

הצלחת להסתדר עם המענקים של המדינה מהסגר הקודם?
"המענקים, את חלקם לא משכתי כי לא ברור לי כמה מהם אצטרך להחזיר. גם לאנשי המקצוע שלי, רואה החשבון, אין מושג. הכאוס הוא כללי. ברור שנצטרך לדווח על המענק כהכנסה. בכל מקרה, זה בוודאי לא שווה ערך לפרנסה שלי. אני מבינה שאין לי על מי לסמוך חוץ מעל עצמי. אין לי הנהגה לסמוך עליה, ובפעם הקודמת מאוד רציתי לסמוך. אני מוצאת את עצמי עולה לבלפור למשמרת מוצ"ש כבר 13 שבועות, ומבינה שרק אם ישתנו פה דברים מהותיים גם אני אוכל לעבוד ולעשות את שלי בעולם, שזה חינוך, שהוא הבסיס לשינוי. אני מוטרדת מאוד מהילדים שיגדלו פה בהבנה שאנשים הם מפיצי מחלות וריחוק חברתי זאת התשובה". 

"החלטנו להמשיך להעסיק את כל העובדים, כלקח מהסגר הקודם. הם גרים בהוסטל ועוזרים בשיפוץ"

מעוז ינון, אברהם הוסטל. תל אביב, ירושלים, נצרת

מעוז ינון / צילום: שלומי יוסף, גלובס
 מעוז ינון / צילום: שלומי יוסף, גלובס

העסקים של מעוז ינון קרסו ביום אחד במרץ. כשננעלו שערי הארץ בפני תיירים, הוא נאלץ לסגור את ההוסטלים שלו בירושלים, תל אביב, אילת ונצרת, ולהמתין עד יעבור זעם. אך הוא לא עבר. ענף התיירות נפגע קשות לאורך זמן, אולי אף יותר ממה שיכלו העסקים בו להעריך מראש. לסגר השני מגיע ינון עם "אברהם הוסטל" לאחר התאמות שביצעה הקבוצה כדי לשרוד את דרך הסגרים והצמצום, עד החיסון. "באוגוסט עבדנו יפה מאוד עם הקהל הישראלי. עשינו התאמות של יותר חדרי משפחה גדולים, שינינו את ארוחות הבוקר ועשינו שיתופי פעולה עם מסעדות באזור. יצאנו מאוגוסט אופטימיים, כשחשבנו שהעבודה עם הקהל הישראלי תאפשר לנו לצלוח את תקופת הקורונה. ועכשיו שוב החליטו על סגר שני. הכנו את ההוסטל לסגירה, ושיווקנו יותר חדרים כ'סאבלטים' לטווח הארוך, בעיקר בתל אביב".

הראיון הראשון של מעוז ינון: "מדובר בחבל תלייה, לא בגלגל הצלה. המחזור שלנו נחתך ב-100%" 

הוצאתם את העובדים לחל"ת?
"החלטנו להמשיך להעסיק את כל העובדים בסגר, כלקח מהסגר הקודם. העובדים צריכים ודאות, צריכים לדעת שיש מי שדואג להם. אנחנו מאפשרים להם לגור בחינם בהוסטל. לגייס את העובדים מחדש אחר כך, זה הרבה יותר קשה, בין אם בגלל שכבר מצאו עבודה אחרת או שהסכום שהם מקבלים בחל"ת מתקרב לשכר אצלנו. הם עוזרים עכשיו בשיפוץ ובהתאמות תשתיתיות לקהל הישראלי.

"מה שקיבלנו מהממשלה לא מכסה לנו את הוצאות השכירות. אבל אנחנו יצירתיים ויוזמים, נעשה הכול כדי לשרוד. נמשיך לפנות לקהל הישראלי שמגלה פטריוטיזם הרבה יותר מהממשלה".

למרות הכול, ינון אומר: "אני מאוד אופטימי. ראינו שתיירות פנים יכולה להחזיק לנו את העסק בנקודת איזון, ואנחנו מאמינים שהיא תחזור יותר מהר מתיירות נכנסת. הסיבה השנייה היא שאני יודע מי האויב שלנו. האויב שלי הוא הממשלה; יש לי 0 ציפיות ממנה ואני עובד רק על סמך המשאבים הקיימים שלי והמעגלים העסקיים שלי. אני יודע שאני צריך להיזהר מאוד מכל החלטה, כל הכרזה ותקנה, כי הסיכוי שלי להיפגע הוא גבוה. יש לי 0 תקווה ואמון בממשלה, ואך ורק אמון במגזר העסקי הישראלי".

הקבוצה אף החליטה לקחת חלק פעיל במחאה הפוליטית, כארגון עסקי. "זו מחויבות של ארגונים עסקיים לא רק לפעול במישור העסקי אלא גם במישור הלאומי והאזרחי". 

צרו איתנו קשר *5988