החלטות הממשלה משקפות את הוויכוח הפוליטי יותר משהן נוגעות לקורונה

ההתחלה דווקא נראתה טוב - דיונים ענייניים, אבל עם הזמן הכול התיישר, כרגיל, לפי הקווים הפוליטיים • המשוואה של הפגנות - תפילות השתלטה על השיח ופרופ' גמזו כמעט שלא נשמע • בינתיים זה עושה טוב לפוליטיקאים שמתנגדים להחלטות הממשלה

אריה דרעי ובנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן-הארץ
אריה דרעי ובנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן-הארץ

תסכול עמוק אפף את בכירי הכלכלה הישראלית, ובראשם שר האוצר ישראל כ"ץ ונגיד בנק ישראל אמיר ירון, ביום שאחרי ישיבת הממשלה הלילית שבה אושר מתווה הסגר המחמיר. את המחיר, הם אמרו ביום שאחרי למקורביהם, ישלם הציבור הישראלי כולו.

הצעתם להוביל לפעילות של 50% מהמשק הפרטי גם במסגרת החמרת הסגר נדחתה בשל המשוואה שיצר שר המשפטים אבי ניסנקורן, לפיה אם סוגרים - סוגרים הכול, ללא החרגות. נתניהו עצמו מיהר ליישר קו כדי להכריע. ממשלת האחדות שנולדה רק לצורך אחד - הטיפול בקורונה, כשלה שוב. הפופוליזם ניצח.

בשבוע האחרון קיים קבינט הקורונה לא פחות מ-15 שעות דיון על מתווה הסגר הרצוי, ישיבת הממשלה הלילית ארכה לא פחות מחמש שעות, אי אפשר לומר שדיון לא התקיים שם, רק שפעם אחר פעם הוא נגרר לשוליים: הפגנות או תפילות מה חשוב יותר, את מה נגביל פחות. בתחילת הדיון בממשלה היה ניתן אפילו לכנות אותו רציני ומעמיק, ולראיה, התומכים והמתנגדים לא התחלקו לפי מפלגות האם. השר אסף זמיר הצביע נגד התקנות המגבילות התקהלות, השרים כ"ץ ועמיר פרץ נגד הסגר המחמיר ושמולי, פרקש ויזהר שי -נגד התקנות כולן יחד.

הפגנות ותפילות השתלטו על הדיון 

אולם באישון ליל, כשהדיון חזר ועסק שוב ושוב בהגבלת ההפגנות כן או לא אל מול קיום התפילות בחגי תשרי, עבר נתניהו לנהל את הישיבה בצעקות ובדפיקות על השולחן: "אני מבטל את הזכות להפגין? תפגינו בקפסולות. אסור לנו לדון בזה? אני לא מקבל את זה".

לשרים הכלכליים לא נותר אלא לאחוז את ראשם אל מול ההובלה הזו של בכירי כחול לבן והליכוד לצד נתניהו לסגר כללי במשק, הכול בשם אי פגיעה בחופש ההפגנה המקודש בבלפור וחיזוק הפייק משוואה תפילות = הפגנות.

נתניהו חשף את נקודת החולשה שלו מול ההפגנות בימים האחרונים. ההתעסקות שלו ושל שרי הליכוד במפגינים הפכה מוגזמת והפרה את האיזון בין טפל לעיקר. אך ככל הנראה לא מהות ההפגנות היא שהעבירה אותו על דעתו, שכן שרי הממשלה הקודמת כבר שמעו ממנו בעבר עד כמה ההפגנות דווקא משרתות אותו. הם עוד זוכרים כמה הוא עצמו נמנע מלהגביל אותן בסגר הקודם.

זו רמת התחלואה העולה והמסר הציבורי לפיו המגפה חמורה אבל יש דברים חשובים יותר (הפגנות, שווקים או תפילות), שלא איפשרו את עצירת ההתקהלויות וההדבקות שבסופן. הפגנה כן ואומן לא? הפגנה או מסיבה? לנבחרי הציבור לא הייתה תשובה לכך והתרופפות המשמעת נרשמה באחוזים גבוהים של נדבקים ומתים.

געגועים לממשלה צרה ויעילה

שרי כחול לבן התיישרו לסנטימנט הציבורי (כך חשבו), לפיו הציבור לא יעמוד בהגבלת ההפגנות, אבל כן יעמוד בסגירת המשק וההפגנות ביחד. סקר חדשות 12 שפורסם השבוע, לפיו 70% ממצביעי השמאל תומכים בהגבלת ההפגנות, מלמד עד כמה טעו בני גנץ ואנשיו בהבנת הלך הרוח בציבור ואיך הם ייחסו חשיבות מוגברת לקולות המפגינים, שספק אם יתמכו בהם בבחירות הבאות.

המשוואה שהייתה צריכה להיות לעלות לדיון בממשלה הייתה צריכה להיות בהירה יותר: עצירת ההדבקה על ידי הקטנת התקהלויות והמשק יתנהל בהתאם. אילו רק הייתה שם קצת פחות פוליטיקה וקצת יותר מהות.

ממשלת האחדות, גם אחרי שעברה את סף 100 ימי החסד, לא מצליחה להתגבר על החשדנות המובנית בין אנשיה. מימין ומשמאל מתנהלים שם כאילו הם עדיין בעיצומה של מערכת בחירות, או לכל הפחות בדרך לאחת כזו שיכולה להתרגש עליהם במפתיע.

קשה לנהל כך מדינה, כל שכן מדינה במשבר בריאותי חמור. אם יש מי שרוצה להתענג במעט על הגעגוע לממשלת מעבר צרה ואחידה (גם אם לא מאוחדת) יכול לעשות זאת כשהוא רואה את הדרך שבה מנהלת הממשלה הנוכחית את מיגור המגיפה. הדיונים שהתקיימו גם אז באישון ליל נחתכו לבסוף עם הכרעות, מסיבות עיתונאים והנחיות ברורות.

מה שהציבור הישראלי מקבל היום זה את סך הריבים שמאחורי הקלעים ופחות את ההחלטות שהוא צריך להישמע להן.

קולו של גמזו נדם בדיונים

בלט בהיעדרו פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו. פיזית הוא נכח בדיונים, אך קולו כמעט לא נשמע. שרי כחול לבן והליכוד סיפרו בבוקר שאחרי, שנראה שגמזו נמוג ברקע, מבין שהוא כבר לא יוכל להושיע את ישראל מהמצב שהיא נקלעה אליו, ולכן לא הצליח להביע בישיבה עמדה חד משמעית  בעד או נגד הסגר ואיזה מגבלות. השרים שנשאו אליו עיניים נדרשו לבחון מחדש את ההחלטות שהובאו בפניהם בלעדיו. "הוא מבין כמה המצב קשה וכמה יהיה קשה לו להציל את המצב כפי שחשב לעשות", אמר אחד משרי כחול לבן. ימיו בתפקיד נראים ספורים.

במהלך ישיבת הממשלה נרשמו שני אירועים מכוננים. מצד אחד השר דרעי נקרא להסביר את המתווה לכלל השרים, כולל הסבר נדרש לתפילות היהודים בחגי תשרי. מנגד, נאומו ומכתבו של השר יזהר שי, שיעמוד עוד בבסיס ועדת חקירה שתקום לימים לבדיקת ניהול המשבר.

דרעי הסביר לשרים את חשיבותו של יום הכיפורים לציבור הרחב במדינה - דתי ומסורתי כאחד, את האופן שבו חוגגים בשגרה את שמחת בית השואבה, שמחת תורה והקבלת פני רבו בהמון רב ואת המשמעות של ההחלטה לעצור הכול בשל התחלואה הגוברת.

המחיר הנפשי שישלם ציבור רחב הוא גדול, אמר דרעי לשרים, ולמרות זאת הוא ורבני המגזר החרדי והדתי יקראו לקיים את התפילות באוויר הפתוח ובקפסולות מצומצמות. השארת בתי הכנסת פתוחים ביום כיפור תהיה יותר סנטימנטלית, להראות שבמדינת היהודים לא סוגרים בתי כנסת ביום הקדוש. תפילות המוניות כבר לא יירשמו השנה ובטח לא מעמד תקיעת שופר במוצאי יום כיפור, שאליו נוהרים דתיים וחילוניים כאחד ומצטופפים בדוחק רב כדי לשמוע את הקול המבשר על סוף הצום.

מ"מ המפכ"ל ניצב מוטי כהן הבהיר בישיבה כי אין בכוונתו לשלוח שוטרים אל תוך בתי הכנסת, לספור מתפללים ולגרש עודפים. המתווה שהציג דרעי קיבל את תמיכת רוב שרי כחול לבן.

המתנגדים צוברים נקודות בציבור

מנגד, השר אסף זמיר וכן יזהר שי במכתבו ביקשו סימטריות - "אין שום הסבר הגיוני כשמשאירים בתי כנסת פתוחים (ביום כיפור) וסוגרים דברים אחרים", כתב שי והוסיף כי לא יוכל להסביר את ההחלטה להגביל הפגנות בחוק.

הוא ציין גם כי דיוני קבינט הקורונה הסתיימו ללא הכרעה, ושזו התקבלה לבסוף בהרכב מצומצם של נתניהו, דרעי, אוחנה ואשכנזי. הוא רק שכח לציין שההכרעה אושרה לבסוף כנדרש גם בממשלה, ברוב אצבעות.

אחרי הסגר הזה תיוולד מערכת פוליטית שלא הכרנו. גיבוריה יהיו כל מי שהפגינו מעט ביקורת נוכח קבלת ההחלטות התמוהה של הממשלה לכל אורך הדרך: יו"ר ועדת קורונה יפעת שאשא ביטון, יו"ר ימינה נפתלי בנט ועכשיו הצטרף אליהם גם השר יזהר שי.

המנדטים בסקרים האחרונים כבר מראים לאן נושבת הרוח ואת הדרישה הציבורית של מיליון מצביעים ויותר למנהיגות אחרת. בהינתן המצב הפוליטי המקרטע של ממשלת האחדות על כל חלקיה לצד הטיפול הכושל בקורונה הם ייהנו מפריחה שהיא סך כל חוסר האמון של הציבור בנבחריה הנוכחיים. 

צרו איתנו קשר *5988