מנהלי בתי החולים וולפסון והדסה: כך אפשר למנוע קריסה

פרופ’ זאב רוטשטיין וד"ר ענת אנגל, מנהלי בתי החולים הדסה ו-וולפסון, מדברים על הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע קריסה

פרופ’ רוטשטיין / צילום: ליאור מזרחי
פרופ’ רוטשטיין / צילום: ליאור מזרחי

אם תשאלו את ד"ר ענת אנגל ופרופ' זאב רוטשטיין, המנהלים של בתי החולים וולפסון והדסה, הם לא יעיזו להגיד שהם קורסים או מתקרבים לכך, אבל הם כן מודאגים. הידע המצטבר אמנם משפר את הטיפול בחולי הקורונה, אבל העומס מורגש והחורף המתקרב מטריד. 

ד"ר אנגל / צילום: איל יצהר, גלובס
 ד"ר אנגל / צילום: איל יצהר, גלובס

נכון למועד הראיון, היו מאושפזים 44 חולי קורונה בוולפסון שבחולון. "זו מחלקה פנימית אחת שלא תהיה זמינה לנו לחורף", אומרת אנגל, אבל מבהירה: "אנחנו חד-משמעית לא בקריסה. אנחנו מקבלים חולים מבתי חולים אחרים בארץ, שאצלם העומס כבר עלול להקשות על טיפול מוצלח".

עם זאת, היא מוסיפה: "אני חייבת לומר שיש משהו במחלה הזו שהוא מתעתע. מה שקורה באוכלוסייה משתקף בבתי החולים אחרי 10-20 ימים. אולי עוד כמה שבועות אדבר אחרת. כנראה לא אגיד לעולם 'אנחנו בקריסה', כי התפקיד של בית החולים הוא לתת מענה לכל מתאר אפשרי, אבל ברמות עומס קשות המענה עלול להיות לא מיטבי".

בבית החולים הדסה שבירושלים, יש כ-100 מאושפזים. "אני לא אצהיר על מצוקה רק כדי שינצלו זאת להצדיק את הסגר ואת ההכבדות על האוכלוסייה", אומר רוטשטיין, אבל מבהיר: "אני לא יכול לרכוש ציוד ותרופות בלי מזומן. אם המדינה לא תעביר לי כסף, לא אוכל לתפקד כבית חולים.

"איננו בית חולים ממשלתי, ולכן המשכורת שלנו תלויה בפעילויות שב"ן, תיירות רפואית ומתרפאי הרשות הפלסטינית, שכמעט נפסקו. אנחנו לא יכולים להיעזר בשראל, חברת הרכש של בתי החולים הציבוריים, כדי לקנות באשראי. זה יוצר לנו בעיות כלכליות קשות ביותר, ואני ניצב כאחרון פושטי היד מול הממשלה, שחייבת להבטיח את התפקוד של כל בתי החולים בארץ ולהכין אותם לחורף".

"בדיקות אגרסיביות לאיתור מפיצי העל"

לדברי רוטשטיין, אפשר היה לנהל את האירוע אחרת ולצפות לתוצאות טובות יותר, גם מבחינת התחלואה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הקיטוב באוכלוסייה. מתחילת המגפה הוא טען שמספר גדול של בדיקות יאפשר לאתר ולבודד בצורה טובה יותר את החיוביים, ללא צורך בסגר. "אנחנו כמו לונדון בתקופת הבליץ. לא ננצח רק בירידה למקלטים, אלא חייבים את המתקפה", הוא אומר גם היום.

מהי המתקפה?
"בדיקות אגרסיביות לאיתור של מפיצי על. אלה אנשים א-סימפטומטיים או פרה-סימפטומטיים אבל עם עומס נגיפי גבוה, שנדבקו לפני 5-6 ימים, הולכים למסיבות והתקהלויות. היה צריך לדוג אותם ולבודד אותם. כל הנחיה לבדוק רק סימפטומטים עושה הפוך מכך. עכשיו ראשי הערים מתחילים לחשוב כמוני, ולצאת למבצעי בדיקות סקר בקרב בריאים, אבל זה קרה רק אחרי שישה חודשים שבהם אפשר להספיק להרוס מדינה.

"אם נצליח לתפוס את הנשאים שנראים בריאים ולבודד אותם, נוכל להוריד את ה-R מתחת לאחד, כלומר, כל אדם ידביק פחות מאדם אחד נוסף בממוצע. אז המגפה תלך ותדעך בהדרגה. זהו המצב שבו נמצאות היום רוב המדינות המתוקנות.

"ההמלצה שלנו הייתה לעשות בדיקות סקר למורים. זה לא נעשה לא במרץ ולא עכשיו, למרות שבדיקות הסקר הן מה שעבד ב'מגן אבות ואימהות' (התוכנית להפחתת הקורונה בבתי האבות). הבעיה היא שאנחנו לא מדברים בקול אחד. יש בתי חולים שמשדרים קולות מצוקה, ואז יהיו צעדים חסרי תועלת".

לדברי רוטשטיין, צריך לא רק להרחיב את הבדיקות אלא להפחית את מספר ימי ההסגר של הנחשפים לחולים מאומתים. "חמישה ימים ובדיקה", הוא אומר, "אף אחד עם מטוש שלילי אחרי חמישה ימים לא מידבק. אני ממליץ על כך לכולם, אבל קודם כול לצוותים הרפואיים כי המערכת נכנסת לעומס. להערכתי יש 500 אחיות שנמצאות כל הזמן בהסגר. זה אידיוטי לגמרי. כמובן שאנחנו לא מדברים על חולים. אותם יש כמובן לבודד".

שמענו שאמרו לרופאים, "חבל, אל תדווחו על חשיפה לחולה. אתם עלולים לעשות לנו ברז"
רוטשטיין: "חס וחלילה לא לדווח. כן, ראינו שזה קרה בכמה בתי חולים. זו לא הכוונה. כשיש חשיפה, יש לדווח ולהתבודד עד בדיקה חמישה ימים אחרי החשיפה. אנחנו ממילא בודקים את כולם פעם בשבוע".

"להרחיב את הניסוי של קמהדע"

הטיפול בחולים עצמם השתנה מאז מרץ-אפריל. "היום רוב החולים המאושפזים הם באמת חולים בינוניים או קשים, בניגוד לתחילת המגפה, שבה אשפזנו כל מי שנמצא חיובי", אומרת אנגל. "משך האשפוז התקצר, בחלק מהמקרים הודות לטיפולים חדשים, כמו נוגדנים מפלזמה. אנחנו גם משתתפים בניסוי של חברת קמהדע שמעבדת את הפלזמה כדי להפיק את הנוגדנים, ולחולים אחרים נותנים מנות של פלזמה לא מעובדת של בנק הדם. על פי מראה עין, אנחנו חושבים ששתי האפשרויות משפיעות לטובה".

רוטשטיין: "השתמשנו בטכנולוגיה של קמהדע ב-12 חולים. הנגיף נעלם והחולים היו בבית בתוך 72 שעות. הייתי רוצה לראות את החברה מרחיבה את הניסוי הקליני כדי להציל כמה שיותר חולים. גם ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, מרחיבה מאוד ניסויים בקורונה במוצרים שנראים בעלי פוטנציאל. אבל פה בארץ אפשר לדבר אל הקירות".

יש מספיק פלזמה לכולם?
אנגל: "כן, יש 130 אלף מחלימים, והם מוכנים לתרום. זה משאב שמנוהל לאומית. בנוסף, אנחנו רואים את ההשפעה של הטיפולים המאושרים הנוספים, כמו רמדסיביר של גיליאד וסטרואידים".

לדברי אנגל, רואים דבר נוסף בבתי החולים: גיל המאושפזים יורד. "מצד אחד, הקשישים שומרים על עצמם טוב יותר, ומצד אחר, השכיחות של המחלה עלתה, והיא תופסת יותר צעירים עם מחלות רקע".

רוטשטיין: "אצלנו רואים יותר ויותר חולי קורונה קשים בלי מחלות נלוות קשות. אל תחשבו שזו מחלה רק של קשישים. אנחנו כן רואים צעירים ללא מחלות רקע מגיעים לטיפול באקמו (מכשיר החלפת חמצן בדם). כך שלא הייתי ממליץ לאף אחד לדחות את המחויבות האישית שלו בתחום ההתגוננות".

רופאים גם למדו שההידרדרות יכולה להיות מהירה מאוד. "אדם שהולך ומדבר מגיע למצב קריטי בתוך שעות", אומרת אנגל. "היום הצוותים יותר מודעים לכך. ראינו שהחולים שכבר מגיעים לבית החולים חייבים כולם ניטור בית-חולימי. הניטור הקל יותר מתאים לקהילה".

בגל הזה לא סגרתם את הפעילות האלקטיבית של בית החולים ואתם מאזנים בינה לבין יתר פעילויות בית החולים.
אנגל: "כן, והימים הבאים הם צומתי קבלת החלטות. אחרי תקופה של יציבות בתחלואה, יש עלייה וצריך לחשוב מה יקרה אם העלייה תימשך, איך מקצים את המשאבים. בינתיים אנחנו יכולים לתת מענה לשני סוגי החולים".

צרו איתנו קשר *5988