"צריך לשכוח לגמרי מהתקהלויות. עד שלא נכניס את זה לראש גם סגר של חודשיים לא יעזור"

מאחורי צוות החירום של אירופה בארגון הבריאות העולמי עומדת ד"ר דורית ניצן, שיושבת בדנמרק ומביטה בדאגה במתרחש "בבית" • בשיחה עם "גלובס" היא מסבירה מה חייב לקרות במהלך הסגר כדי שתהיה לו הצדקה, איך הציבור צריך לדאוג לעצמו ולמה לא כדאי לבנות על חיסון עדר או מציאת תרופה למגפה

ד"ר דורית ניצן  / צילום: תמונה פרטית
ד"ר דורית ניצן / צילום: תמונה פרטית

כבר 8 חודשים שד"ר דורית ניצן עובדת "כמו משוגעת". בלי שישי, בלי שבת, בלי לילות. היו לה חמש שנים להתכונן לתקופה הטרופה הזו כמנהלת חירום אזור אירופה בארגון הבריאות העולמי, כשלכל אורך הדרך היא קיוותה שהצורך הזה לעולם לא יתממש. אבל הווירוס החל להתפשט בעולם, והפך את הארגון שבו היא עובדת למוקד עולמי לידע החשוב ביותר בנמצא, ולגוף משמעותי המסייע למדינות העולם בהתמודדות עם התפשטות הקורונה.

התפקיד של ניצן, מומחית לבריאות הציבור, איננו קשור לישראל. היא אחראית על מניעה, הכנה, תגובה ושיקום ממצבי חירום בכל היבשת בין אם מדובר בהתפרצות קורונה או אבולה, רעידות אדמה או אסונות אחרים. אך ממקום מושבה בקופנהגן היא מביטה במתרחש "בבית" ומקווה בכל ליבה שהמקום בו מתגוררים הוריה וילדיה, המקום בו חיה הקהילה שלה - יצליח להתגבר על הנחשול הגדול.

היא הצטרפה לצוות המומחים של רוני גמזו מתוך תקווה לכתוב "תסריט" אחר עבור הציבור הישראלי. אך כשגרף החולים פגש את מערכת הבריאות המקומית, המאמצים התנפצו על חומות הסגר. כעת, כאשר בממשלה עדיין מתווכחים על תנאי הסגר שהוחלט להטיל בתקופת החגים, היא מזהירה: "סגר הוא לא תרופה, הוא לא טיפול. הוא בסך הכל עושה הפסקה של הכל. בזמן הזה חייבים, כולם, לבצע 'שידוד מערכות'".

ניצן מציעה, במילים פשוטות, לנצל את הזמן שבו הציבור יושב בבית ל"האצת" תהליכים ובניית מערך להתמודדות בשגרה עם קורונה. כן, אותו מערך שלא נבנה בגל הראשון, למרות הפאוזה הארוכה אותה סיפק הציבור לממשלה. "צריך להחליט מי מבצע את קטיעת שרשראות ההדבקה, בתוך כמה זמן משתלטים על הסיטואציה, איך הרפואה הראשונית עובדת, איך בודקים את רמות החמצן בדם מרחוק, איך מטפלים בבתי החולים", מסבירה ניצן.

"בזמן הסגר, הנושאים האלו חייבים לעבור טיפול נמרץ. ובעיקר הקהילה חייבת להבין: התקהלויות יצאו מכלל אפשרות עד להודעה חדשה. צריך לשכוח מהמילה הזו, ולהכניס את זה טוב טוב לראש. מסכות בכל פעם שבאים במגע, בלי חיבוקים ונגיעות. אם לא נכניס לנו לראש את הדברים האלו ולהוויה, גם סגר של חודשיים לא יעזור. הכל יחזור לסורו".

ההשלכות ההרסניות של הסגר - ולמה הוא נחל כישלון במדינות שונות בעולם

בארגון הבריאות העולמי לא אוהבים את הרעיון של סגר. לא מבחינת הגבלת חירויות האזרח, או ההשלכות ההרסניות האחרות אותן הוא טומן בחובו. אם לא די בכך, יש גם סגרים שנחלו בעולם כישלון; בפרו, שם הוטל מ-16 במרץ עד ראשית יוני סגר מחמיר שכלל סגירת גבולות, עוצרים והיתר יציאה מהבית לצרכים חיוניים בלבד, ההתפרצות דווקא החמירה - ופרו מדורגת שלישית בדרום אמריקה במספר החולים. בהודו, שם הוטל סגר בתחילת מרץ, המהלך לא הצליח להוריד את התחלואה בכלל המדינות ונמשך זמן רב ללא הועיל. מדענים שם טענו שסגר למשכי זמן קצרים - מדיניות שנהוגה במדינות שונות בהודו - הוא בעל השפעה נמוכה על עליית התחלואה. כלומר, סגר כזה יכול רק להאט את קצב ההגעה לשיא התחלואה אך אינו מספיק על מנת לקטוע את שרשרת ההדבקה.

האם ישראל הגיעה לנקודת אל-חזור בה סגר הוא חובת המציאות?
"זה הגיע למצב שהחלטה כלשהי הייתה צריכה להתקבל. ארגון הבריאות העולמי מבקש שאפשרות הסגר תישקל רק במצב של אין ברירה, כשאין אפשרות אחרת. אנחנו בודקים את זה לפי מספר קריטריונים: עלייה במספר אבסולוטי ובשיעור החולים במצב קשה, המונשמים והנפטרים, בכל יום, ומשבוע לשבוע. אם הכפלת המקרים עולה בקצב, זה אומר שמאבדים שליטה. הסמן השני הוא שירותי הבריאות הקליניים; אם טיפול נמרץ ומספר המיטות ואנשי הצוות הבריאים לא עולים בקנה אחד עם המצב באותה מדינה או ברמה מקומית באותה מדינה ויכולת הספיגה שלה. מהצד השני, האם רפואה ראשונית הניתנת על ידי קופות החולים יכולה לעמוד בפרץ.

"במקרים שבהם אנחנו רואים שהאוכלוסייה פגיעה מאוד, אנחנו מבקשים לגונן על הקהילות האלו במיוחד. בידוד המבוגרים מפני הצעירים מאוד המפיצים את הווירוס בקלילות, הגנה על בתי האבות. אנחנו מתחננים לכל הנוער, לסטודנטים ולמבוגרים-הצעירים - הגנו על המבוגרים. זה הקריטריון החשוב שלנו: היכולת של האוכלוסייה להגן על המבוגרים. הקריטריון הרביעי הוא היכולת של מדינה לעקוב אחרי המגעים. אם לפחות 40% מהמגעים של החולים אינם מאובחנים מדובר בבעיה, כי אז המנוע של הפיזור הולך ועולה".

ישראל נכנסת לסגר חוזר, כשהיא נדרשת ליישם את המלצות ארגון הבריאות העולמי לבניית מערכים אזרחיים מתפקדים שידעו לווסת ולבלום את התפשטות המגפה בזמן שגרה. כשהקורונה היא עובדה מוגמרת, היא גם תוביל לתמותה נוספת ובלתי נמנעת בהמשך, אך המטרה היא למזער נזקים ככל הניתן.

מדוע חשוב כל כך מערך לקטיעת שרשראות הדבקה, אותו מערך שהקמתו נגררת חודשים ויתפקד באופן מלא, כך לפי ההצהרות, רק באמצע נובמבר? ניצן נותנת דוגמה אחת: "מידע על שרשראות הדבקה הוא חשוב. כאן בדנמרק עלו על אשכולות הדבקה (קלסטרים). אנחנו מבינים שזה המכסה על הסיר הרותח. סגרו את הקבוצות האלו מלצאת החוצה, התלבשו על זה, וזה אכל את עצמו ונגמר. אם אין נתונים על שרשראות הדבקה, זו סיבה טובה לסגר. הסגר הוא לא אקט חינוכי, הוא זמן להתארגנות המערכת".

"לא הכל תלוי בממשלה"

מה הפתרונות האפשריים כרגע אם לא סגר על כלל ישראל?
"צריך לזכור שאנחנו בלוח זמנים של חגים וסתיו. שני אלו גורמים שהיינו רוצים להגיע אליהם מוכנים יותר. זו הסיבה שסגר כן יכול להיות יעיל. אם הייתי יודעת שהאוכלוסייה בישראל הולכת להקשיב להנחיות, לא הייתי ממליצה על סגר. אבל אני לא חושבת שאנחנו שם בארץ לצערי. בדנמרק, למשל, גם אם יש עלייה - לא צריך ללכת לסגר. אנשים מיד נכנסים למצב של משמעת. החתונות נעשות בצמצומים רבים, לא תראי כאן אנשים בהתקהלויות. בבתי קפה יושבים במרחקים ובחוץ. שומרים מטר, לא נוגעים אחד בשני ומשתמשים במסכות. הציבור צריך להירתם כדי לעזור לעצמו.

"לא הכל תלוי בממשלה, וזה אחד הדברים. החיים הקהילתיים בישראל צריכים להשתנות לחלוטין. צריך לבדוק מה תואם את אורח חיי האוכלוסייה, מה הנקודות הקריטיות ואיך מונעים התפשטות הלאה, ומשם להתאים את המגבלות ולייצר מצב של חיים לצד הקורונה.

"אנחנו רואים שהרוב מציית. הרוב הטוב, המקשיב והנענה, הוא זה שישלם את המחיר בסגר חוזר. החברה כולה צריכה לנהל את מערכת הבריאות שלה, בזמן שהמיעוט הוא זה שמריץ את המגפה. אנחנו חייבים לקחת אחריות, אני ממש רוצה להתחנן בפני הציבור בישראל. הרוב בארץ פועלים נכון, אחרת המצב בארץ היה גרוע בהרבה. הרוב צריך להשתלט על המיעוט. והמיעוט הזה הוא מכל צבעי הקשת. השאלה שלי היא האם הסגר הזה יעזור. אם לא יהיה פה שינוי מהשורש, הוא לא יעזור. הוא יוריד את התחלואה והתמותה לתקופה קצרה, ואז הכל יחזור לסורו. אם הולכים כרגע לסגר, עושים אותו כמו שצריך. כל הקהילה ואדם ובני ביתו, צריכים לעשות הסכם חדש.

"התפקיד שלנו הוא להציל חיים, וגם להגן על המחייה. מאוד חשוב לנו לשמור על האיזון ולהבין שאחד הוא. יש מצבים שבהם אנחנו אומרים: האיזון הופר, צריך לעשות הפסקה. אמנם בארץ מספר החולים לא במצב שבו כל מערכת הבריאות מרימה דגל. אבל ברור שהחגים הם תקופת שיא של מגעים באוכלוסייה שעדיין לא קיבלה על עצמה את החוזה החברתי החדש. בואו נסתכל במראה ונגיד: אם זה מה שהממשלה ואנשי המקצוע יחליטו, אנחנו מקבלים את זה. גם אם בינואר יהיה כבר חיסון, עד שהוא יגיע לפסי ייצור יקח זמן. אנחנו צריכים לקחת מרחק אחד מהשני, ולעשות הכל כדי לא להגיע לסגרים שוב".

איך את חושבת שצריך להתנהל סגר חוזר?
"כל מדינה צריכה לפעול לפי הקונטקסט שלה. אנחנו לא רואים צורך להישאר בבתים גם בסגר. בחוץ, במרחק, מספר קטן של אנשים לא אמור להוות סיכון. אפשר לצאת החוצה ולהקפיד על פעילות גופנית - זה מאוד חשוב. צריך לעבוד על חוסן נפשי ובריאות הנפש, וחלק מזה זה לצאת החוצה ולנוע. מאוד חשוב להמשיך בטיפולים אחרים, גם אלקטיביים, שאינם קשורים לקורונה. אנחנו לא רוצים להפחית תחלואה מקורונה, ולהגביר אותה ממחלות לב וסרטן. חשוב להמשיך במתן חיסונים. חשוב גם להגיע לאוכלוסייה הבוגרת ולהיות איתה, ולא להשאיר לבד כדי להוביל אותה למצב של התדרדרות נפשית וקוגניטיבית. המגע האנושי (לא הפיזי), הוא מאוד חשוב. לדעת שאתה מרכז המשפחה, שאוהבים אותך".

"מבוגרים שומרים על עצמם, אבל אנחנו רואים יותר תחלואה קשה ותמותה בקרב צעירים"

לאחרונה, רוחש הוויכוח בקהילה המדעית בנוגע לחסינות העדר המיוחלת. בזמן שהחיסון לא נראה כאופציה קיימת בטווח הזמן הקרוב וההדבקה הולכת וגוברת, מחקרים שונים מצביעים על האחוז הנדרש ל"חסינות" האוכלוסייה מפני הנגיף. אך ניצן מזהירה מפני הרעיון הזה. "זה היה חלום נפלא, אם היה לנו את זה. אם מחשבים בתוך כל המגפה כמה פיתחו בטווח הקצר חסינות לטווח הקצר, אז זה ייקח 10-8 שנים להגיע למספר הגיוני של מחוסנים. המחיר הוא גדול. התחלואה זזה שמאלה לדור הצעיר כי המבוגרים שומרים על עצמם, אבל אנחנו רואים יותר תחלואה קשה ותמותה בקרב צעירים. לחכות לימי חסינות העדר יהיה קשה מאוד.

"גם אם יעשו מסיבות הדבקה המחיר יהיה עצום, ואז המערכות יקרסו. אני חולמת על הרגע שבו יהיו בדיקות מהירות, כך שנוכל כמו בבדיקת היריון לדעת במהרה מה מצבנו לפני שאנחנו נכנסים הביתה להורים שלנו. ביום שישי הוצאנו את הדרישות שלנו מבדיקות מהירות, אני חושבת שחיסון או תרופה לא יהיו בקרוב. זה יהיה הרבה קודם כנראה, וזה ייתר את המערכת לקטיעת מגעים. זה יהיה עולם אחר. אני מקווה שאני לא חיה באשליות".

צרו איתנו קשר *5988