ישראל אדומה: יש עוד כמה אפשרויות שכדאי לשקול לפני שמכניסים לסגר מדינה שלמה

במערכת הפוליטית והרפואית מדברים על סגר כללי בתקופת החגים, אבל לא כל המומחים משוכנעים שמדובר בהחלטה מוצלחת • איך תיראה ישראל אחרי סגר נוסף, היכן ראוי לשקול סגר לילי ולמה כדאי שלכל שכונה יהיו כללים משלה

רוני גמזו, ועדת החוקה על מתווה הרמזור / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת
רוני גמזו, ועדת החוקה על מתווה הרמזור / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת

לאחר דיונים רבים וויכוחים בקבינט הקורונה, תוכנית הרמזור של הפרויקטור, פרופ' רוני גמזו, יוצאת השבוע לפעולה. בין 8 ל-10 ערים שנחשבות ל'אדומות בוהקות', יאלצו להתמודד עם מגבלות תנועה ושינוי במרקם החיים האזרחיים, בניסיון להפחית את התחלואה הגבוהה בקרב תושביהן. במקביל, בזמן שהתחלואה בישראל גבוהה ומתפשטת גם מחוץ למוקדים אדומים, ביום חמישי יתכנס קבינט הקורונה לדון שוב באפשרות של סגר כולל לקראת חגי תשרי, למרות תוכנית הרמזור, ולמרות פתרונות הביניים שיושמו מאז תום סגר פסח.

אחת הבעיות המרכזיות היא הקושי שלנו לאמץ ולהסתגל לפתרונות ביניים, בשונה ממה שקורה בחלק מהמדינה. לדוגמה, בספרד, בה עלתה התחלואה לאחרונה, הוטל עוצר לילי על מסעדות (החל מ-1:00 בלילה), איסור עישון בציבור, והוגבלו התקהלויות לעשרה אנשים. בישראל, נדמה שציר ההתמודדות עם התחלואה נע בין 0 ל-100, כשכל ניסיון למגבלה כלשהי נתקל בחומה בצורה של סקטור כזה או אחר, הטוען לאפלייתו, גם במקרים שבהם מאפיינים ספציפיים הופכים את אותו סקטור לרגיש יותר למגפה המתפשטת, ללא גבולות התניות פוליטיות.

המומחים אינם תמימי דעים, אך אפידמיולוגים בצוות של גמזו עצמו, טוענים שזה הזמן לפתרונות ביניים - לפני צעדים קולקטיביים, גם בזמן שהציבור אינו משתף באופן מלא פעולה עם ההנחיות. הם מציעים לרדת לרזולוציות נמוכות יותר, לעבוד עם הקהילות, ולהפעיל מערך אכיפה אפקטיבי. "לכל מקום יש את המאפיינים שלו, אי אפשר בגלל כישלון של הפסקת החתונות להכניס את כולם לבתים, וצריך גם לעשות את זה בתיאום והסברה ולא בכפייה, אחרת זה יחזור כמו בומרנג", מזהיר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון.

החלטה כבדת משקל

סגר כולל הינו החלטה כבדת משקל בעלת משמעויות רחבות שאינן נוגעות רק לתחלואת הקורונה. באם יושת סגר בתקופת החגים למשך שלושה שבועות, במשרד האוצר מעריכים כי עלותו למשק תעמוד על כ-10 מיליארד שקל, אך ההתמודדות איננה רק כלכלית; היא גם חברתית, נפשית, ויש לה השלכות רפואיות שאינן נוגעות רק לקורונה. כחמישה חודשים לאחר שיצאה ישראל כמנצחת מגל הקורונה הראשון, התקוות להוות מדינה ירוקה לדוגמא מתנפצות על קרקע המציאות, כשישראל היא מדינה 'אדומה בוהקת', מנסה להתמודד עם שסעים פוליטיים, אי שיתוף פעולה אזרחי ופתרונות חלקיים התפורים לעיתים לא למידות רפואיות, אלא פוליטיות.

בזמן הזה, גם אם תתקבל החלטה על סגר - מקומי או ארצי - בין אם לתקופת החגים או לתקופה ארוכה יותר, לא ברור לאיזו מציאות תצא ישראל מעוד סגר. בזמן שחיסון בנמצא אין, מערך קטיעת שרשראות ההדבקה לא פועל באופן מלא, ויגיע לפי גמזו לקיבולת מלאה רק ב-1.11. כעת, ­קטיעת שרשרת הדבקה עומדת בממוצע על 37.6 שעות כאשר היעד עומד על 24 שעות.

תוכנית הרמזור, אם כן, נועדה להיות כלי לניהול שגרת המחלה, וכעת באמצעות הערים האדומות - 'פתרון ביניים' לניהול התחלואה כפסע מסגר כולל, זאת לאחר שפתרונות ביניים דוגמת התו הסגול ומגבלות נוספות לא הצליחו למנוע את גל התחלואה הגדול. איך הגיעה ישראל ממצב של מדינה ירוקה לתפארת, למצב של מדינה אדומה במאבק? המערכים שאינם מתפקדים באופן מלא, התקהלויות גדולות, חתונות המוניות בלתי חוקיות שלא פוסקות ואולי גם עצם טבעם של חלקים בישראל החיים בצורה קהילתית, והוויכוחים בקרב הדרג הפוליטי, מקשים על בלימת התחלואה.

"הכללים הם לכאורה מאוד פשוטים: להגביל התקהלויות, לעטות מסכות, ועוד כמה דברים פשוטים. אבל הציבור קיבל מסרים סותרים, ורמת האמון שלו בהנהגה נמוכה", אומרת פרופ' רונית קלדרון-מרגלית מהאוניברסיטה העברית . "אם ההנהגה דורשת דברים ולא עומדת מאחוריה בעצמה, זה בעייתי לצפות שתמשיך להיות היענות. ויכול להיות שגם נמאס לאנשים, זה טבעי. החברה הערבית בגל הראשון הצטיינה, ועכשיו הם עושים חתונות המוניות. יכול להיות שמדובר בחוסר אמון, ויכול להיות שמדובר בכללים שלא מצליחים להתמיד בהם".

"הכול התהפך והשתנה"

דוגמה להתדרדרות מהירה מציות לאי סדר, אפשר למצוא בחברה הערבית. אם בגל הראשון התחלואה במגזר הערבי הייתה מעטה, בגל השני של הקורונה - היא מהווה יותר מ-30% מהמקרים החדשים בישראל. במגזר מסתכלים על הנתונים בדאגה, כשראשי רשויות חשים לעיתים חסרי אונים. "עברנו את הגל הראשון בהצלחה, עם חולים מעטים. לצערי הרב, הכול התהפך והשתנה", אומר מאמון עבד אלחי, ראש עיריית טירה . "כל המחלוקות בין הפוליטיקאים וגם הדרג המקצועי גרמו לכך שהתושבים התחילו לזלזל בהוראות הממשלה ומשרד הבריאות. לצערי הרב, בתקופת הקיץ יש לנו את החתונות ויש כאן עניין של אחריות אישית. בשעות הערב, אנשים מתקהלים ונפגשים, וזה גורם לתפוצה של הקורונה".

כדי להתמודד עם המצב, ניסו בעיריית טירה לעורר מודעות דרך התקשורת המקומית והידברות, ודרך האיממים במסגדים. "ניסינו בכל דרך. אין צעד שלא נקטנו. נכשלנו בכך שלא היו לנו כלים למנוע ולבטל חתונות. גם למשטרה בטירה לא היו מספיק כלים לכך. כל מה שיכולנו לעשות בחתונה, זה לחלק דוחות של 5,000 שקל. זה הפך להיות חלק מהתקציב של החתן. דיברנו עם גמזו, דיברנו עם כולם, אמרנו שאין לנו כלים אפקטיביים למניעה של התקהלויות לפני שהן מתחילות".

כדי להצליח להוריד את התחלואה, עבד אלחי מסביר, יש צורך בכלים לאכיפה. כבר לפני זמן רב, הוא התריע בעניין החתונות, וביקש כלים. "צריך לתת למשטרה ולרשות המקומית להוציא צווי מניעה מנהליים. העלינו את הרעיונות האלו מזמן, ולא הקשיבו לנו. מפקד התחנה אומר לי - איך אני אפזר חתונה עם 400 תושבים? זה עלול להוביל לאסון".

רעיון נוסף שעלה מצד העירייה, הינו סגר לילי. "לפי הנתונים שלנו, כל ההתקהלויות מתקיימות משעה 19:00 בערב. הצענו סגר מוחלט בשעות האלו, עד שתתאזן התחלואה". פתרון הסגר הלילי, יושת ככל הנראה על מספר ישובים אדומים בישראל שעליהם לא יוטל סגר מלא, אך הוא עלה בחודש יולי בקבינט הקורונה כפתרון להפחתת התחלואה לפני חזרה לבתי הספר. בסופו של דבר, הרעיון של סגר לילי לא התקבל - וישראל נמצאת כפסע מסגר כללי, עם פתרונות ביניים חלקיים וציבור שלא מציית להם, ומאידך - בלי פתרונות ביניים מוסדרים ומדידים שנשקלים עוד לפני סגר כולל.

גם סגר לילי במקרה הזה, צריך לדידם של מומחים להישקל לפי רשות מקומית, ולהתקבל באם באמת נדרשת אותה פעולה לאורח החיים של הקהילה עצמה. "כל צעד איפה שרלוונטי לאותה רשות מקומית וגם שם לא כל הרשות צריכה להיות דווקא מיקשה אחת. הרזולוציה צריכה להיות לפחות ברמת שכונה, אם לא רחובות ובניינים", אומר פרופ' חגי לוין, מומחה לאפידמיולוגיה מהדסה והאוניברסיטה העברית. "רק כך אפשר לאורך זמן ליצור שגרת קורונה ומרקם חיים מתפקד, בהובלת ההנהגה המקומית. יש סל רחב. מובילי הציבור יודעים לתפור אותו וליישם אותו. אין בריאות הציבור בלי הציבור, אנחנו צריכים אחדות ולא אחידות".

פרופ' קלדרון-מרגלית סבורה שזהו הזמן לצעדים נמרצים, בשל חומרת התחלואה, ומדגישה שככל שתתקבל החלטה כזו או אחרת, העניין המהותי הוא שיתוף פעולה ואכיפה. "סגרים מקומיים יכולים לעבוד אם סך כל התחלואה בערים הללו היא נתח משמעותי מהתחלואה בישראל. סגר מקומי על שמונה יישובים לא יכול להספיק. מה שאפשר לעשות לפני סגר כולל, זה לבטל לימודים בבתי ספר בהם לומדים בני עשרה וכך גם בישיבות. אנחנו במצב שבו צריך לעשות צעדים, אין כאן פתרונות קסם. אם באמת יש עלייה בתחלואה הקשה - אין לנו שולי ביטחון. אם אין שולי ביטחון, יכול להיות שאין מנוס מסגר. גם אם מחליטים לעשות סגר רק ביישובים, זה צריך לקרות במסה גדולה של יישובים שמייצגת אחוז ניכר מהתחלואה".

המספרים של הקורונה

26,332 חולים פועלים
445 במצב קשה
1,010 נפטרו

צרו איתנו קשר *5988