"ניהלתי מחזור של 70 מיליון שקל. היום אני מלקט ענבים בסופר"

לירון פרץ עבר מחברת פארמה לחברת החשמל, מאיה גאגולאשוילי היא דוקטור לכימיה שעשתה הסבה להוראה, ודורון פרי הפך ממנהל בכיר בחברה בינלאומית למלקט בסופר: "גם אם מחר תבוא הצעה אני ממש לא אמהר לקבל אותה" • משבר הקורונה הפך את היציבות לשיקול הראשון בבחירת מקצוע

דורון פרי. "אני קטוע רגל וזו עבודה פיזית, אבל סופר הוא הדבר הכי בטוח היום, ויש לי מחויבות של מזונות" / צילום: איל יצהר
דורון פרי. "אני קטוע רגל וזו עבודה פיזית, אבל סופר הוא הדבר הכי בטוח היום, ויש לי מחויבות של מזונות" / צילום: איל יצהר

דורון פרי, 50, גרוש פלוס ילדה, שימש כמנהל פיתוח זכיינות ומנהל הפעילות הישראלית של חברה בינלאומית המפעילה בתי ספר ללימוד שפה. לפני שנה וחצי הוא פוטר.
לפרי תואר ראשון בשיווק ותואר שני במנהל עסקים וברזומה שלו גם תקופת עבודה ממושכת בארה"ב.

מאז פוטר, חווה כמה ניסיונות תעסוקתיים, שלא צלחו. ואז פרצה הקורונה, שהקשתה עליו עוד יותר את מציאת העבודה בתחומו. אבל, כמו שהוא אומר, מזונות צריך להמשיך לשלם, וגם שכר דירה, ועל כן נאלץ להשתכר בדרכים אחרות. בלית ברירה הוא התחיל לעבוד בסניף שופרסל הקרוב לביתו, כמלקט - עבודה נדרשת ביותר בתקופת הקורונה, וכעבור חודש כבר התקדם לתפקיד מנהל צוות מלקטים, ואף הפך לעובד מן המניין, במקום ההעסקה דרך קבלן כוח אדם.

באחרונה אף קודם למנהל חנות גרין בסניף שופרסל בקניון הוד השרון. "אני כל בוקר לוחש לכרוביות", הוא אומר בבדיחות, ומיד מאזן: "צחוק בצד, אני חייב להגיד שבשופרסל קיבלו אותי מאוד יפה, אבל אני גם מביא תמורה: אני נמדד בכל שבוע על יעדי מכירה, ובשבוע שעבר עברתי את היעדים. זו עבודה פיזית קשה, בטח במקרה שלי, כי אני קטוע רגל, אבל אני לא בוחל בשום עבודה, יש לי מחויבות של מזונות".

ואם תוצע לך עכשיו הצעת עבודה בתחום שלך?
"גם אם תבוא לפתח דלתי הצעה, לא בטוח שאני אקח אותה. כרגע אין טיסות, כך שאין מה לדבר על נסיעות לחו"ל במסגרת העבודה, ואני לא רואה איך זה נפתר בזמן הקרוב. אני מבין היום שהשופרסל היא הדבר הכי בטוח, כי אוכל תמיד יצטרכו. כל מי שעובד שם הוא עובד חיוני, וזו עבודה די יציבה, כך שאם מחר תבוא הצעה, אני ממש לא אמהר".

גם אם המשכורת תהיה פי שלושה?
"זה צריך להיות מאוד מפתה. אני עובד כיום בשכר שהוא שליש ממה שהייתי מורגל לו, אבל יש פה איזה שקט מסוים, בטח באי הוודאות שאנחנו מצויים בה היום. אם תבוא הצעה, היא צריכה להיות כל-כך מפתה, מחברה יציבה, וגם שתהיה מעוגנת, למשל עם התחייבות להעסיק אותי לפחות שנתיים.

"בשופרסל גם ככל שהוותק ארוך יותר, יש יותר הטבות. זה לא מיליונים, אבל זה משהו. מה גם שישנו נושא הגיל, שהוא די בעייתי. אז יש איזו יציבות".

ואין לך בעיה עם העובדה שאתה אובר־קווליפייד לתפקיד?
"גרתי בחו"ל, ניהלתי מחזורים של 70-50 מיליון שקל, והיום אני סופר ענבים בסופר. אבל אין לי ברירה, אני לא בורח מהמחויבות שלי. כרגע זה סוג של יציבות, ויכול להיות ששווה לבלוע צפרדע בשנה הראשונה, ואחר כך אוכל להתקדם. כמו שהגעתי כמלקט ומהר מאוד נתנו לי להיות מנהל מחלקה".

מקור: אולג'ובס
 מקור: אולג'ובס

"מעסיקים הפכו בררנים יותר"


הקורונה, שפלטה לשוק הרבה מפוטרים, יצרה עבור המעסיקים מצב חדש: יש היצע, ובשפע, הם רק צריכים לבחור. המצב החדש בשוק העבודה הביא לפריחה של מקצועות מסוימים, המקצועות היציבים. לפי נתוני אולג'ובס, אתר הדרושים הגדול בישראל, מספר מבקשי העבודה בתחום הסיעוד למשל עלה ב-160% בחציון הראשון של השנה לעומת המקבילים להם בשנה שעברה; בתחום החקלאות עלה המספר ב-209%; ובתחום הבניין ב-203%.

ואולם, להסתערות על המשרות הללו יש עוד סיבה: ממחקר שערכה חברת אולג'ובס עולה כי 44% מהאנשים שנשאלו על השיקולים בבחירת מקום העבודה החדש בעיצומה של תקופת הקורונה העידו שהם השתנו בעקבות המשבר. לראשונה, השיקול של "חברה יציבה" מדורג בין שלושת השיקולים העיקריים, לאחר שיקולי שכר ואפשרויות קידום. ליאת בן תורה, מנהלת המחלקה לניהול קריירה באולג'ובס, מציינת שעד לפני שנה, מפת השיקולים הייתה שונה לחלוטין, והשיקול הראשון בחשיבותו היה עניין ואתגר מקצועי; אחריו - האווירה במקום העבודה. "אם עד היום עובדים החשיבו חברות סטארט-אפ טכנולוגיות לאתגר שיכול למנף, נראה היום דווקא חזרה לחברות הגדולות והמסורתיות מתוך המקום של היציבות".

מיכל דן הראל, מנכ"לית מנפאואר, אומרת שסביר להניח שאם היו עושים סקר לפני חצי שנה, נושא היציבות התעסוקתית לא היה רלוונטי לגבי חלק גדול מהנשאלים, בטח לאלה הנמנים עם דור ה-Y. "בני הדור הזה מחפשים את התפקיד המעניין שיוכלו לצמוח בו, שיהיה להם נעים בו, בשעה שהיציבות בכלל לא הייתה פקטור. ראינו שככל שגיל הנשאלים עולה, ליציבות יש משקל רב יותר במערך השיקולים.

מיכל דן הראל, מנכ"ית מנפאואר. "כשבני דור ה-Y מחפשים פתאום ארגון לרוץ איתו למרחקים מסתמן שינוי תפיסה" / צילום: גיא הכט
 מיכל דן הראל, מנכ"ית מנפאואר. "כשבני דור ה-Y מחפשים פתאום ארגון לרוץ איתו למרחקים מסתמן שינוי תפיסה" / צילום: גיא הכט

"פתאום אנחנו מתחילים לשמוע מצעירים על חשיבות היציבות, זה התחיל להיות חלק ממערך השיקולים. אנשים מחפשים ארגון לרוץ איתו למרחקים ארוכים, ובחסות הקורונה זה קיבל משנה תוקף. כששומעים את זה מהצעירים, מסתמן שינוי תפיסה.

"מהצד השני אנו רואים שמעסיקים הפכו להיות בררנים יותר. מכיוון שהיצע העובדים גדל, מעסיקים מרשים לעצמם להציע משרות בתנאים פחות טובים, ומחפשים אנשים שיש להם יותר ניסיון".

עדי בן שושן, ראש מינהל גיוס וניוד בתעשייה האווירית, מעידה כי הביקוש למשרות בשורותיה גדל מאוד בתקופת הקורונה. "למשמעות ולאתגר שעובדים מחפשים התווסף בתקופת הקורונה הצורך ביציבות. לפני המשבר הייתי מספרת למועמדים על העניין והחזון, אבל את זה הם יכולים למצוא גם בסטארט-אפים. היום אנשים מבינים שעוד קצת שכר בברוטו ומשרדים נוצצים בלב הברנז'ה זה לא מספיק. הגיע וירוס קטן וטרף את כל הקלפים".

את מהלך הפיטורים שתוכנן, ופורסם בתחילת החודש, החליטו בתעשייה האווירית להקפיא בשלב זה. "במקומות מסוימים אנחנו עושים חישוב מחדש, אבל יש לנו צבר הזמנות גדול. הקורונה לא עצרה אותנו. מהנדסים שפעם היינו מתעניינים בהם אבל פניהם היו לסטארט-אפ היום חוזרים לשמוע. הם אומרים: מי יודע מה יהיה מחר? לעוצמה ולגודל יש כוח".

את יותר בררנית היום בחיפוש עובדים?
"אני מחפשת אנשים מאוד מדויקים עבורי ולוקחת את המהנדסים הכי מבוקשים בשוק העבודה. למרביתם יש הצעות גם ממקומות אחרים, אבל הם מבינים היום שהם רוצים מקום יציב עם גב כלכלי, וזה משחק לטובתי".

עדי בן שושן, התעשייה האווירית. "אנשים מבינים שעוד קצת שכר בברוטו ומשרדים נוצצים זה לא מספיק" / צילום: אלון רון
 עדי בן שושן, התעשייה האווירית. "אנשים מבינים שעוד קצת שכר בברוטו ומשרדים נוצצים זה לא מספיק" / צילום: אלון רון

היציבות שאנשים רואים בגופים ממשלתיים ציבוריים כמו התעשייה האווירית באה לידי ביטוי גם בפניות הרבות לחברת החשמל, לדוגמה. החברה, שטרום הקורונה התקשתה באיתור מועמדים, היום מוצאת עצמה מוצפת, "בעיקר בידי צעירים שמחפשים מקום להיקלט בו נוכח המשבר", אומר סמנכ"ל משאבי אנוש שלומי צרפתי. "אנחנו גם רואים הרבה הגשות של אנשים שהם אובר-קווליפייד".

אחד ממחפשי העבודה שהשתלב לאחרונה בין שורותיה הוא לירון פרץ, 30, מבאר שבע, נשוי ואב לילדה קטנה. עד לא מזמן עבד פרץ בחברת התרופות הנסחרת בנאסד"ק קמהדע. עיקר הפעילות שלה הייתה סביב תרופת יתום למחלת ריאות נדירה בשם אמפיזמה תורשתית. אלא שהפעילות הזאת נמכרה לחברה סינית. "תשעה מתוך 12 חודשים בשנה עסקנו בזה", הוא מספר, "אבל אחרי המכירה היקף העבודה הלך ופחת, צמצמו לנו שעות נוספות, והתחלתי להבין שלא ברור מה יהיה. ואז לכל אלה נוספה הקורונה.

"חשבתי לעצמי איך אני דואג לביטחון התעסוקתי שלי. שלחתי קורות חיים לכמה מקומות, בהם לכיבוי אש ולחברת החשמל".

למה דווקא חברת החשמל?
"זו חברה ותיקה. אף שאין לי שום רקע בחשמל, חשבתי שזה מקום עבודה שיכול לתת לי ביטחון תעסוקתי וכלכלי. זו חברה שיודעת לצ'פר את העובדים שלה".

במטרה להשתלב כעובד רשת החל פרץ ללמוד בקורס הכשרה של החברה, וכרגע הוא בסטטוס של עובד ארעי. החוזה שלו הוא לארבע שנים, אך הוא מאמין שאם יוכיח את עצמו, יש לו סיכוי טוב להמשיך לעבוד בה. "למרות שעובדים קשה ובשטח, העבודה מתגמלת. יש איתי בצוות אנשים שהוצאו לחל"ת מאל על, והם מבינים שהעולם משתנה, ומחפשים ביטחון תעסוקתי".

לירון פרץ. "חיפשתי חברה ותיקה שיכולה לתת לי גב כלכלי" / צילום: יוסי וייס
 לירון פרץ. "חיפשתי חברה ותיקה שיכולה לתת לי גב כלכלי" / צילום: יוסי וייס

הזדמנות לשדרג את איכות ההוראה

אחד התחומים שמאז ומתמיד היו מנת חלקם של "עושי ההסבה" הוא הוראה. אולי בגלל החופש הגדול, אולי בגלל הימים הקצרים כביכול, אבל כעת היא מושכת אליה את מחפשי העבודה החדשים בעיקר בגלל הצורך להתברג במשרה יציבה. וכאן לא ברור אם העגל רוצה יותר לינוק או הפרה להיניק. במשרד החינוך מבינים שיש כאן חלון הזדמנויות נדיר לשדרוג משמעותי של איכות ההוראה והמורים, בעיקר בתחומי המדעים, בשל היפלטותם של לא מעט אנשי הייטק לשוק.

בדיוק בגלל זה יצא המשרד במיזם משותף עם לשכת התעסוקה ומפעל הפיס להכשרת אקדמאים להוראה וגיוסם לשורות בתי הספר כבר משנת הלימודים הקרובה. וכך, כ-400 מתוך כ-40 אלף בעלי תארים אקדמיים שנרשמו בשירות התעסוקה נבחרו לעבור הכשרה בתוכנית, והחלו את לימודיהם בתשעה מוסדות ברחבי הארץ המעניקים תעודת הוראה. במהלך תקופת הלימודים הם ימשיכו לקבל דמי אבטלה, מענק מותנה של 5,800 שקל וכן מלגה של 10,000 שקל מטעם מפעל הפיס בתמורה ל-80 שעות מעורבות חברתית.

סמינר הקיבוצים הוא אחד מהמוסדות שמכשירים אקדמאים להוראה, ויסיימו בו את המסלול 136 סטודנטים, המספר הגבוה ביותר מבין הגופים במיזם. רוני רמות, מרכזת התוכנית בסמינר, ראיינה מאות אנשים שהגישו מועמדות למסלול. "לא הרגשתי שהם באו להוראה כי אין להם אלטרנטיבה. ברור שנושא הביטחון התעסוקתי היה שם, אבל לא התרשמתי שזה במרכז. בסופו של דבר, יש לנו רצון לטייב את המערכת".

דנה ידלין, בת 37 מכפר סבא, נשואה ואם לשניים, היא אחת הסטודנטיות בתוכנית של סמינר הקיבוצים. בשלוש השנים האחרונות היא עבדה במחלקת פיתוח משאבים ושיווק בעמותת אנוש, וערב המשבר היא עזבה. היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בסוציולוגיה. ידלין מספרת שתמיד "דגדג" לה תחום ההוראה, אך מודה שגם היציבות היא פקטור. "בכל צומת תעסוקתי שהיה לי", היא מספרת, "הרצון הזה איכשהו שקע, כי זה משהו שלא התאפשר. הקורונה פתחה את ההזדמנות הזאת. התמזל מזלי ונחשפתי לתוכנית. אני מאמינה שבדרך אחרת היה לי יותר קשה. אחד השיקולים היה שזה מקצוע שאני יכולה לעבוד בו בכל מקום שאגור בו. יש לזה הרבה יתרונות, אך כמובן גם חסרונות, כמו המשכורת".

דנה ידלין. "זה מקצוע שאני יכולה לעבוד בו בכל מקום שאגור בו" / צילום: איל יצהר
 דנה ידלין. "זה מקצוע שאני יכולה לעבוד בו בכל מקום שאגור בו" / צילום: איל יצהר

גם מאיה גאגולאשוילי, 35, דוקטור לכימיה מבאר שבע, עשתה הסבה להוראה במסגרת התוכנית של משרד החינוך. מאיה, נשואה ואם לשלושה, עבדה בשנים האחרונות כעורכת פטנטים בקבוצת לוצאטו את לוצאטו ולאחר מכן כחוקרת מעבדה אנליטית פרטית - בשתיהן הרוויחה כ-20 אלף שקל לחודש. בעקבות ההאטה בפעילות החברה והירידה בכמות ההזמנות והבדיקות של המעבדה הוצאה באפריל לחל"ת של חודש. "במידה מסוימת רציתי לצאת כי הילדים היו בבית בקורונה והייתי צריכה לשלם למטפלת 7,000 שקל בחודש. הבנתי שכבר עדיף להיות איתם בעצמי ולקבל דמי אבטלה".

הטריגר לשינוי הגיע למעשה משירות התעסוקה. "במהלך החודש שבו הייתי בבית התקשרו אליי מלשכת התעסוקה והציעו לי לקחת חלק בתוכנית המואצת של הסבה להוראה. חשבתי לעצמי שעכשיו אני בחל"ת, אבל בהמשך יכולים לפטר אותי במסגרת קיצוצים. תראי מה היה בטבע. כל השוק התערער מאוד, היו המון צמצומים, והעתיד שלי כבר לא היה כל-כך בטוח. גם אם הייתי חוזרת לשוק ומוצאת מקום עבודה, בימי קורונה, כאמא לילדים, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר.

"חוץ מזה, הייתה לי פה הזדמנות לצאת להוראה. אומנם אני דוקטור לכימיה, והוראה נחשבת בעיני רבים כמקצוע נחות, אבל בעיניי זו שליחות מטורפת. אני מכוונת להוראת בגרות בכימיה. יש לי פה מטרה, משהו שבו אני יכולה לתרום הרבה יותר מלעבוד במעבדה ובמחקר. יש לי פה הזדמנות להשפיע על הדור הבא".

ואם תבוא הצעה אטרקטיבית במקצוע הקודם שלך?
"אני לא אעשה את זה גם אם תוצע לי משכורת כפולה. אח שלי הציע לי עכשיו משרה בקמ"ג - להיות עובדת מדינה, תנאים טובים, וגם שליחות, אבל החלטתי שאני רוצה עכשיו לשנות חיים של אנשים, והקורונה נתנה לי את הבעיטה בטוסיק".

את יודעת שהמשכורת שלך תרד עכשיו משמעותית.
"נכון, אבל לפחות אני אוכל ליהנות מהפריבילגיות של מורה, חופשים וחופשות, וגם אני קצת בונה על שיעורים פרטיים. חוץ מזה, הסיפוק הנפשי יתעלה פי כמה וכמה על המשכורת".

גאגולאשוילי מסיימת בעוד שבועיים את מסלול ההסבה, וכבר מצאה עבודה במקיף עירוני ג' בבאר שבע לשנת הלימודים הקרובה. "כימאים טובים יש בכל מקום, אבל מורים לא. לי הייתה מורה שפשוט איפסה לי את החיים. אני רואה היום את החיים שלי לפניה ואחריה, וזה מה שאני רוצה לעשות, להשאיר את החותם".

מאיה גאגולאשוילי / צילום: דיאגו מיטלברג
 מאיה גאגולאשוילי / צילום: דיאגו מיטלברג

יעקב מילשטיין, בן 48 מכוכב יאיר, הוא מהנדס תעשייה וניהול שעבד במשך שנים רבות באינטל. בתפקידו האחרון שימש כמנהל פרויקטים בכיר בחברת לוגיסטיקה ועסק במערכות מידע ותכנון מחסנים חכמים. עם פרוץ הקורונה בישראל הוא הוצא לחל"ת, ובהמשך אף פוטר לאחר שבחברה הוחלט לסגור את הפעילות שלו. "מאחר שסחורה לא מגיעה לארץ, יש פחות פרויקטים, ואין לקוחות", הוא מסביר.

מילשטיין אלמן ונשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, אחד מהם בן שנה. בעבר כבר ידעה הקריירה שלו משבר. "בתקופה שבה אשתי הייתה חולה נאלצתי לעזוב את מקום העבודה שלי, שבו הייתי בכיר, והלכתי להיות מורה. לימדתי אז מתמטיקה בתיכון ובצד זה לימדתי שיעורים פרטיים, בעיקר לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז. אני חושב שאני מביא איתי יתרון על פני מורים אחרים.

"ההוראה שוחקת מאוד, ואני יוצא מנקודת הנחה שלא כל המורים אקדמאים ולא לכולם נשאר כוח להשקיע וללמד. לי, לעומת זאת, היו רצון ומוטיבציה. כשנכנסתי לתיכון שם, קיבלתי שתי כיתות מב"ר, ומכיוון שהייתי 'טרי', השקעתי מאוד. נתתי להם את האפשרות להרים טלפון בכל שעה ולהיעזר בי, להתחבר אליי בסקייפ, ודחפתי אותם להצליח, והיו תוצאות. בשיעורים פרטיים לימדתי 4 ו-5 יחידות במתמטיקה, וגם תלמידים שלמדו בתוכנית מצטיינים של בר אילן".

מילשטיין היה שמח לחזור להוראה. "זו עבודה שיש בה יציבות. תמיד יהיה צורך במורים". אבל אף שהוא מרגיש שהוכיח את עצמו ואף חתום על כמה הצלחות בתחום, שום מוסד חינוכי לא מוכן להעסיק אותו כמורה לא מוסמך. את התוכנית המיוחדת של משרד החינוך, לצערו, הוא פספס.

יעקב מילשטיין. "אני מביא איתי יתרון על פני מורים אחרים"/ צילום: איל יצהר
 יעקב מילשטיין. "אני מביא איתי יתרון על פני מורים אחרים"/ צילום: איל יצהר

הביקוש למשטרה גדל ב־22%

מסתמן כי מפוטרי הקורונה רואים גם במשטרה ביטחון תעסוקתי, וגם שם מורגשים רוחות השינוי. לדברי מפקד לשכת הגיוס, נצ"מ מאיר מינקר, הביקוש להתגייס לשורותיה גדל ב-22% במאי-יוני השנה לעומת השנה שעברה. במספר הכניסות לדף הגיוס של המשטרה נרשמה עלייה של 80%-70% ובמספר ההקלקות נרשמה עלייה של כמעט 100%.

מינקר מודה שייתכן שגם לקמפיין של המשטרה, שעלה בינואר-פברואר השנה, יש חלק בעלייה הדרמטית בהתעניינות, אך ככל הנראה, משבר הקורונה הוא הגורם העיקרי. "משטרת ישראל יכולה להיות בית ראוי לכל מי שרוצה ביטחון תעסוקתי ואתגר. העידן הזה, שיש בו יותר דורשי עבודה, הוא מבחינתנו פלטפורמה מדהימה לגיוס אנשים". בין התחומים המוצעים: סיור, בילוש וחקירות; בין היתר מקווים שם לגייס מפוטרי הייטק, שיוכלו לסייע בשיפור הטכנולוגיה.

בצה"ל מאפשרים בתקופה זו לחיילים בודדים, העומדים בפני שחרור, להאריך את שירותם הצבאי בשלושה חודשים (במתכונת של שירות חובה). בתום התקופה הזאת הם גם יעברו את תהליך המגיע להם כחיילים בודדים, וכולל סדנת הכנה לאזרחות, זכאות למגורים בבית החייל למשך שלושה חודשים, סיוע בשכר דירה למשך שנה ומלגות לימודים. 192 מתוך 320 חיילים בודדים החליטו לנצל את האופציה ולהאריך את שירותם.

בשלטון המקומי מזהים בעיקר ביקוש לעבודות ייעודיות למשבר, כמו פקחי קורונה. לדברי יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין חיים ביבס, יש סיכוי גדול שמערכת החינוך תיפתח בצורה מקוונת, ולכן יהיה צורך באנשי הייטק שיעניקו את התמיכה להפעלה רחבת ההיקף הזאת. "מחצית מהתלמידים ילמדו מהבית ונצטרך מערכות תמיכה", הוא אומר. "ללא ספק אנשי ההייטק יוכלו להיות קו משלים".

נוסף על כך מצביע ביבס על גידול בביקוש: "אם פעם היו מתמודדים על מכרזים של מנהלי אגפים 5-4 אנשים", הוא אומר, " כיום סדר הגודל הוא 50-40 אנשים".

"ענף הבניין זקוק ל־30 אלף עובדים"

מי שלא מתרשם מעליית קרנה של היציבות במערך השיקולים של מחפשי העבודה הוא ד"ר אבי שניידר מהמכללה למינהל. בשפה המקצועית זה בגדר "תנאים היגייניים", הוא מסביר. "אם את הולכת למסעדה והשירותים נקיים, לא בהכרח תחזרי למסעדה. לעומת זאת, אם השירותים מלוכלכים, את כנראה לא תחזרי למסעדה. זה מה שנקרא תנאי היגייני, תנאי שאנחנו חשים בו רק בהיעדרו: אם הוא מתקיים, תתייחסי אליו כאל מובן מאליו, אך כשהוא לא מתקיים, זה משפיע על ההחלטה שלך.. אדם צועק את מה שחסר לו".

ואיך זה מתקשר לעניין היציבות?
"אנשים שעבדו בהייטק, למשל, ונהנו מהמשכורות ומהתנאים, לא התייחסו לעניין היציבות, אך כשזה נלקח מהם, פתאום זה הפך חשוב. משום שהשוק השתנה, הצרכים של אנשים השתנו. מרגע שנלקח משוק העבודה דבר בסיסי כמו יציבות, פתאום הוא הופך להיות העיקרי בחשיבותו, הוא הופך להיות תנאי היגייני. אין דבר כזה הכי חשוב. אלה שני גרפים נפרדים: ברגע שהשירותים מלוכלכים במסעדה, האוכל לא מעניין אותך, וגם אם המסעדה טובה, תרגישי חוסר שביעות רצון".

ואולם, על אף הנהירה הגדולה למקצועות הבטוחים יש עבודות מהסוג הזה שהישראלים הורגלו לראות אחרים עוסקים בהן. אחרים, כלומר זרים. שי בירן, הכלכלן הראשי של ההסתדרות, טוען כי למרות האבטלה הוא צופה קושי לגייס עובדים לעבודות כמו טיפול סיעודי - וזאת אף שזה מקצוע שתמיד יהיה בו צורך. "בתחומים הטיפוליים", הוא אומר, "הביקוש לעובדים לא הולך לשום מקום, כי דיגיטציה לא מחליפה את המגע האישי. אבל נכון לעכשיו לא רואים שינוי בביקוש לתחומים האלה, ויש קושי לגייס עובדים. אולי אם אנשים יפנימו שיש אבטלה גבוהה, הם יקבלו החלטות אחרות ונראה ביקוש להשתלב גם במשרות לא נחשקות. כרגע, בכל הנוגע למקצועות של עובדים בלתי מיומנים, יש מחסור שכמעט מתעלם משיעורי האבטלה, כי ישראלים לא רוצים לעבוד בעבודות כאלה".

יו"ר הסתדרות פועלי הבניין יצחק מויאל דווקא רואה בתחומו שינוי מגמה ומנפץ את המיתוס במידת מה. הקורונה, הוא אומר, יצרה מחסור בעובדים - אם בגלל עובדים פלסטינים שמנועים להיכנס לישראל כעת, ואם בגלל עובדים זרים שחזרו לארצות המוצא שלהם. "ענף הבניין זקוק ל-30 אלף עובדים מקצועיים ולעוד 2,500 מנהלי עבודה מורשים. יש הרבה מובטלים והם לא בוחלים בשום עבודה, במיוחד בעלי משפחות שהתחייבו למשכנתה. הרבה מאוד אנשים מוכנים לעשות הסבה מקצועית כדי שתהיה להם יציבות וגם מוכנים לעבוד קשה.

"נכון שאת המקצועות ה'רטובים', כמו טיח, ריצוף, תפסנות, הישראלים לא רוצים לעשות, אבל יש 37 מקצועות שונים בענף הבניין. הענף יכול לקלוט היום 50 אלף אנשים, הבעיה היא שחייבים להעביר אותם הליך מזורז של הכשרה. אם המדינה תכשיר בהליך מזורז 2,000 מנהלי עבודה - אנשים יבואו. אנשים רוצים להתפרנס, ובענף הבנייה יש תנאי עבודה בין הטובים במשק: יש קרן השתלמות כמו בסקטור הציבורי, יש יתרון לוותק, פנסיה מהיום הראשון, שכר גבוה משכר המינימום ואופק מקצועי. למדינה היה מיזם ‘בונים ישראלים' אבל היא הקפיאה אותו. צריך רק לפתוח כיתות. לי יש 500 מועמדים שרוצים להיכנס לענף הבניין, את התלמידים אני מתחייב להביא".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988