זהירות! הערר לא מקפיא בהכרח הליכי גבייה

אדם ביקש לבטל עסקה במקרקעין ולדחות את תשלום המס על להחלטה על הביטול - אולם ועדת הערר דחתה את בקשתו

הערר לא מקפיא בהכרח הליכי גבייה / צילום: unsplash
הערר לא מקפיא בהכרח הליכי גבייה / צילום: unsplash

כאשר נישום מבקש לחלוק על שומת מס שבח או רכישה שקבע מנהל מיסוי מקרקעין, קיימת לו זכות להגיש השגה על השומה. במקרה כזה על הנישום לשלם את המס שהוא אינו חולק עליו, ואילו יתרת המס, דהיינו הפער בין סכום המס לפי שומת המנהל לבין סכום המס לפי השומה העצמית של הנישום, מוקפאת עד לקבלת החלטה בהשגה.

מנגנון דומה קיים בחוק כאשר ניתנת החלטה בהשגה על שומה, והנישום מבקש להגיש עליה ערר לוועדת הערר (ר’ סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין).

לאחרונה דנה ועדת הערר במקרה שבו נישום הגיש ערר על החלטה של מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את בקשתו לבטל עסקה במקרקעין. הנישום ביקש להקפיא את המס בשומות עד לקבלת החלטה בערר.

רשות המסים טענה כי בנסיבות המקרה לא ניתן להקפיא את הליכי הגבייה, שכן סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין אינו חל כאן, ובפועל, בקשת העוררים היא למעשה בקשה לקבלת סעד זמני למניעת הליכי גבייה עד הכרעה בערר. לפיכך, הם אינם זכאים לסעד זה, בין היתר, לאור שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון לעכב תשלום מס שהם חייבים בו עוד משנת 2006.

ההחלטה: ועדת הערר קיבלה את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין, וקבעה כי האפשרות להקפיא את הליכי הגבייה במקרה של הגשת ערר חלה רק במסלול שמתחיל בהגשת דיווח על עסקה, שלאחריו נקבעת שומה על ידי המנהל, שאותה תוקף הנישום בדרך של הגשת השגה, שעליה ניתן להגיש ערר לוועדת הערר.

קיימים מסלולים אחרים שבסופם מוגש ערר על החלטה של המנהל, אך אם לא מדובר בערר שהוגש על החלטה בהשגה על שומה שנערכה לפי המסלול לעיל (שומה שנקבעה לפי סעיף 86 לחוק מיסוי מקרקעין), אין דחייה אוטומטית של הליכי הגבייה.

במקרה דנן, הערר הוגש על החלטה של מנהל מיסוי מקרקעין לדחות בקשה לביטול עסקה. החלטה זו אינה מהווה "שומה" ולא ניתן להגיש עליה השגה, ולפיכך הגשה של ערר כזה לא דוחה את מועד תשלום המס לפי סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין.

אפשר לבקש דחייה לפי סעיף אחר

הוועדה קבעה בנוסף, כי בכך לא נסתם הגולל על האפשרות לעכב את הליכי הגבייה, שכן למנהל מיסוי מקרקעין קיימת סמכות לדחות תשלום מס גם ללא קשר להליכי השגה וערר, אם ראה שיש סיבה מספקת לכך, וזאת לפי סעיף91א לחוק מיסוי מקרקעין.

החוק אינו מגדיר מהי "סיבה מספקת", אך הוועדה עשתה לשם הכרעה בסוגיה זו שימוש במבחנים הקבועים לעניין מתן סעד זמני בהליך אזרחי - סיכויי הצלחת הבקשה ומאזן הנוחות. בנסיבות המקרה קבעה הוועדה שסיכויי הצלחת הבקשה לביטול עסקה הם נמוכים. כן קבעה הוועדה כי נראה שלא היה טעם להגשת הבקשה לביטול העסקה מלבד הרצון להימנע מתשלום מס ובכך אין די כדי להכיר בביטול עסקה.

כן נקבע כי גם אם התקשרות בעסקה מסוג מסוים התבררה כנעדרת היגיון כלכלי, אין די בכך כדי להביא לביטול העסקה, ויש להצביע על ראיות לכך שהעסקה בוטלה בפועל, וכי על פניו לא נראה שזה המצב בפועל בנסיבות המקרה דנן.

ביחס למאזן הנוחות נקבע כי אמנם, כשמדובר בתשלום מס אין חשש שלא ניתן יהיה להחזיר לחייב את כספו אם הערר יתקבל. אך מנגד, בשים לב לסכומים הגבוהים של השומות ולקנסות הקיימים בשומות, אם יימשכו הליכי הגבייה, הנזק שעלול להיגרם לעוררים הוא גבוה.

בסופו של דבר החליטה הוועדה לעכב את גביית הקנסות בלבד, וקבעה כי תשלום קרן החוב לרבות הפרשי ההצמדה וריבית לא יעוכב.

פרשנות: יש בהחלטה זו פגיעה משמעותית בזכויות הנישום, ואנו מציעים לשקול תיקון חוק שיקבע כי הגשת ערר בגין כל החלטה תעכב הגבייה עד להחלטת בית המשפט. ¿

ו"ע 42257-06-16 (שמואל יחזקאל)

הכותב מבעלי משרד עוה"ד מאיר מזרחי ושות'

צרו איתנו קשר *5988