סופרת סינית תיעדה את אסון הקורונה בזמן אמת. עכשיו היא נמצאת תחת מתקפה

בזמן שהצנזורה הסינית ניסתה להסתיר את גודל האסון בעיר שבה פרצה הקורונה, הצליחה סופרת מקומית לספק מידע חשוב בזמן אמת על מה שאירע בווהאן • אבל דווקא כעת, אחרי שהמחלה דוכאה, היא ניצבת מול מתקפה קשה, כחלק מהקרב על הנרטיב שיישאר אחרי שהמגפה תיעלם

העיר ווהאן שוממת בימי הקורונה / צילום: רויטרס - Aly Song
העיר ווהאן שוממת בימי הקורונה / צילום: רויטרס - Aly Song

"כל מה שאומר בימים אלו יגרור עלבונות, באמת שאני טועמת את טעמה של הבריונות ברשת ואת כוחו האדיר של השמאל הקיצוני. זה דומה לנגיף המדביק אדם אחרי אדם ואני לא בטוחה מתי גם אני אדבק", כתבה הסופרת הסינית פאנג פאנג בפוסט דרמטי שפרסמה בסינה וויבו, הגרסה הסינית לטוויטר, ב-8 באפריל. בהמשך הפוסט, שהופץ ל-4.5 מיליון עוקביה בוויבו, השוותה פאנג את המתקפה האינטרנטית עליה לימים הטראומטיים של "מהפכת התרבות" בשנות ה-60 וה-70 - הקמפיין שהוביל היו"ר מאו דזה-דונג ובמהלכו מי שסומנו כמתנגדים נרדפו ונרצחו.

פאנג פאנג לא הסבירה בפוסט במה דברים אמורים, אבל אף גולש אינטרנט סיני לא באמת זקוק להסברים כאלה. הסופרת עטורת הפרסים וואנג פאנג (65) - הידועה יותר בשם העט שלה פאנג פאנג - מתגוררת בווהאן. במשך חודשיים, מסוף ינואר עד סוף מרץ, היא תיעדה ביומן אינטרנטי מרתק בן 60 פרקים את חייה בעיר, שהפכה למוכרת בכל עולם עקב מגפת הקורונה, שיצאה ממנה.

פאנג פאנג / צילום: מתוך הבלוג FANG FANG
 פאנג פאנג / צילום: מתוך הבלוג FANG FANG

היומן חצה לאורך התקופה את החברה הסינית לשני מחנות. לצד עשרות מיליוני קוראים סינים שגמעו בשקיקה את תיאוריה הכנים והאותנטיים של פאנג על החיים באזור האסון וראו ביומן "ניצוץ של תקווה" בימים אפלים, רבים אחרים תקפו אותה על גישתה "הלא פטריוטית", ועל כך שהיא "מזריקה פסימיות ופוגעת במורל" בימים שבהם סין נלחמת בעוז מול הקורונה. המתקפה נגדה הפכה לאלימה במיוחד אחרי שנודע בחודש שעבר כי יומנה ייצא כספר באנגלית ובגרמנית בקיץ הקרוב, צעד שסימן את פאנג כלא פחות מאשר אויבת העם.

הפוסט הדרמטי של פאנג צבר יותר מ-1.8 מיליון לייקים, אך גם עורר אלפי תגובות נזעמות. "מי שמוכר את המדינה הוא בעל מחשבה עצמאית ומי שאוהב את המדינה הוא שמאל קיצוני", עקץ אותה אחד הגולשים. "פאנג פאנג, בכמה כסף מכרת את היומן? אולי תתרמי אותו לאזרחי ווהאן?", נכתב בתגובה אחרת שהסתיימה בפרצוף מצחקק. "האם תעזי לספר לנו מי הזמין ממך את היומן, האם הוא אמריקאי?", שאל אחר. "פאנג פאנג מתה היום או לא?", סיכם מגיב נוסף בתגובה בוטה במיוחד.

הבלוגרים שסיקרו את העיר נעלמו

ב-23 בינואר הודיעה סין, בצעד חסר תקדים בהיסטוריה העולמית, כי תטיל סגר רפואי על ווהאן במטרה לעצור את התפשטות מגפת הקורונה. בימים הבאים הוצפו הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת בסין בתמונות מזעזעות מבתי חולים בעיר הגדושים חולים שממלאים את המסדרונות, ורופאים הכורעים תחת העומס. אלא שהצנזורה הסינית התעשתה במהירות, והחלה לצנזר באגרסיביות את המידע התקשורתי היוצא מהעיר.
בתחילת פברואר נעלמו אחד אחרי השני עיתונאים עצמאיים, או בלוגרים, שצילמו בתוך בתי חולים ותיעדו את מצוקות התושבים בווהאן. גם על דיווחי גופי התקשורת הרשמיים מווהאן הוטלה צנזורה כבדה, ותחקירים ביקורתיים נמחקו מהרשת. במקביל, שיגרה מחלקת התעמולה הסינית מאות עיתונאים לאזור האסון כדי להביא סיפורים "בעלי אנרגיה חיובית". במקום תמונות ממסדרונות עמוסים, קיבלו הסינים סרטונים של אחיות וחולים מחזיקים ידיים ושרים שירים פטריוטים בשבח המדינה והמפלגה הקומוניסטית. מה שנותר למיליוני סינים שביקשו להשיג בכל זאת מידע אמת לא מסונן על המתרחש בווהאן הוא לפנות למקור לא קונבנציונלי: יומן הרשת של פאנג.

העיר ווהאן / צילום: AP - Carlos Osorio
 העיר ווהאן / צילום: AP - Carlos Osorio

פאנג עצמה מכירה ממקור ראשון את מנגנון הצנזורה הסיני. ב-2016 זכה ספרה "קבורה רכה", העוסק בהתאבדות של משפחת בעלי אדמות בימי רפורמת הקרקעות של מאו בשנות ה-50, בפרס ספרותי יוקרתי, אך זמן לא רב אחר כך הוא כבר הוסר מהמדפים. כשהוטל העוצר על ווהאן, לא חלף זמן רב עד שקיבלה הצעה מחבר, עורך מגזין סיני, לתעד את חוויותיה. היא סירבה תחילה כי "לא הייתי במצב רוח טוב", ובסוף החליטה לכתוב עצמאית בלוג בוויבו, אף שבאותה עת היא כלל לא הייתה בטוחה שתוכל לפרסם אותו, אחרי שבעבר החשבון שלה ברשת החברתית כבר נחסם.

בפרק הראשון של היומן, שעלה לרשת בשעת לילה מאוחרת ב-25 בינואר, היא מבקשת מהקוראים לשלוח לה תגובות, כדי לוודא שהם אכן מצליחים לקרוא את הטקסט. "לוויבו יש טכנולוגיה שגורמת לך להאמין שפרסמת בהצלחה פוסט, אך בפועל חוץ ממך אף אחד אחר לא יוכל לראות אותו", הסבירה. "מרגע שנודע לי על כך הבנתי שהרשע הגלום בטכנולוגיה מתקדמת אינו נופל מהרשע הגלום במגפה".

הצנזורה תמשיך לרדוף את היומן של פאנג, כשחלק מהפרקים יימחקו תוך פחות משעה לאחר פרסומם בוויבו. בתוך פרקי היומן תנהל פאנג דיאלוג מעניין עם הצנזורים. "אני כמו ציפור מפוחדת, לא יודעת יותר מה אני יכולה לכתוב ומה לא. אני משתפת פעולה באופן מלא עם הממשלה ומצייתת להוראות. רק חסר שאשבע עם האגרוף על ליבי - האם זה יספיק?", היא מתחננת בפני צנזורים במקום אחד. בפרק אחר היא דווקא גוערת בהם: "צנזורים יקרים, תנו לתושבים של ווהאן לבטא את המכאובים והתלונות. ראינו יותר מדי טרגדיות. אתם באמת רוצים שנשתגע?".

על אף הצנזורה בוויבו, יומנה של פאנג המשיך להיות זמין ברשת כשגופי תקשורת כמו המגזין הכלכלי צאישין הפיצו את פרקיו. להערכת וו צ'יאנג, אנליסט פוליטי עצמאי מבייג'ינג, היומן זכה למידה של חסד כי הרשויות הסיניות רצו לשמור לפחות על מראית עין של פלורליזם ומגוון דעות. "זוהי אומנות הצנזורה. לתת לקולות (ביקורתיים) מתונים יחסית לשרוד, כדי להימנע מהמבוכה שיעורר דף חלק", טען וו.

פעילים סינים לא לקחו סיכונים ושמרו את כל פרקי היומן לגיבוי יחד עם עוד חומרים מצונזרים הנוגעים לקורונה באתר גיטהאב, שמיועד לאחסון קוד תוכנה ונחשב עד היום למקום מוגן לתכנים מצונזרים. אלא שבשבוע שעבר עצרו הרשויות בבייג'ינג שלושה מתנדבים שעסקו במלאכה וחלקי היומן נעלמו לפתע מהאתר.

אין מספיק שקי גופות

היומן של פאנג נע במהירות בין האישי לפוליטי ובין היומיומי והבנאלי לסנסציוני. כלואה בבית עם כלבה בן ה-16, פאנג מתחילה כל פרק בתיאור מזג האוויר הנשקף מחלונה. כשמזג האוויר בחוץ שמשי היא מצטערת על הדרכים הירוקות והיפות ליד האגם המזרחי בווהאן שאין איש פוסע בהן. בקריאה ביומן כיום מפתיע לגלות כמה המציאות שמתארת פאנג מווהאן הנצורה דומה לחוויה הישראלית של השבועות האחרונים. היא עוברת בין סופרמרקט אחד לשני בחיפוש אחרי ביצים שנמצאות במחסור וזועמת על בעלי החנויות המקפיצים את מחיר המסכות. גוערת בבתה הבוגרת להפסיק לעשות טייק אווי ממסעדות, ומצטטת בפניה המלצה של רופא, שלפיה "אם יש בבית רק אורז לבן, אז לאכול רק אורז לבן. העיקר לא לצאת". בהמשך תדווח פאנג בגאווה כי לראשונה בחייה הבת מבשלת לעצמה.

אנשי צוות רפואי בווהאן / רויטרס - Xinhua/Cheng Min / Latin America News Agenc
 אנשי צוות רפואי בווהאן / רויטרס - Xinhua/Cheng Min / Latin America News Agenc

היומן מוצף גם באהבתה של פאנג לווהאן ותושביה. היא משבחת את המוכרים בסופרמרקטים והירקנים ואת שליחי המזון ומנקי הרחובות על האומץ להמשיך לעבוד גם בלב המגפה, ומתרגזת על האפליה שממנה סובלים תושבי העיר בערים אחרות בסין. לפי הערכות, כ-300 אלף מתושבי ווהאן נמלטו מהעיר בלילה לפני שנכנס הסגר לתוקף, ותושבים אלו נידונו לחודשים של נידוי, כשבתי מלון ובעלי דירות ברחבי סין סירבו לקבלם והם נאלצו לקפוא בתחנות רכבת ריקות. "האינסטינקט האנושי הוא לברוח, וכל אלו שגערו בתושבים שעזבו היו בוודאי הראשונים להימלט בעצמם", מגנה עליהם פאנג.
עם זאת, החלק הנודע ביותר ביומנה נוגע לתיאור שיחות הטלפון היומיומיות שהיא עורכת עם חברים ומכרים, חלקם רופאים, שמהם היא שואבת מידע על המתרחש בעיר, מידע שלא תמיד תואם את האידיליה שהרשויות רוצות לשדר.

תחילה אלו המתים. פאנג שבה ומספרת על עוד ועוד תושבים שמתים בביתם משום שאינם יכולים להגיע לטיפול רפואי, או כאלו שמתמוטטים לפני שהצליחו לקבל שירות בבתי החולים. "בימים אלו המתים נראים כמתקרבים אליי יותר ויותר. שכן של בן דודי מת, מכר של אחי הקטן מת, אמו ואשתו של חבר מתו ואחר כך הוא בעצמו", היא מספרת.
בחודש שעבר אכן עדכנה סין, במפתיע, את מספר המתים מקורונה בעיר ל-3,869 - זינוק של 50% מהמספר הקודם, אך רבים טוענים כי עדיין מדובר בהערכת חסר. תיאוריה של פאנג מוסיפים גם הם ספקות כבדים.

במקום אחר היא מספרת על תמונה שקיבלה מחבר שגרמה לה לעצב במשך ימים - טלפונים סלולריים מיותמים הממלאים רצפת חדר במשרפה, אחרי שבעליהם כבר הפכו לאפר. בהמשך היא כותבת ששמעה כי בתי החולים בעיר מחסלים פנקס שלם של תעודות פטירה בתוך ימים ספורים בלבד. בפרק נוסף היא מתארת פרקטיקה של דחיסת כמה גופות לתוך שק קבורה אחד.

אחרי המתים ישנם העיכובים, אלו שהפכו את הקורונה לאסון מעשה אדם. לאורך היומן שבה ומבקרת פאנג את העיכוב הממושך בהכרזה על הקורונה כמגפה, עיכוב שהיא מייחסת להשתקת מבקרים, סירוס התקשורת ותרבות פוליטית חולה של ריצוי ממונים ודקלום סיסמאות פטריוטיות חלולות. "חבר רופא אמר לי: ’למעשה, אנחנו הרופאים ידענו כולנו שהמחלה מדבקת מאדם לאדם, דיווחנו על זה לממונים, אבל אף אחד לא הזהיר אנשים'", היא כותבת.

עטיפת הספר של פאנג בגרמנית בגרסה הראשונה שלו / צילום: עטיפת הספר
 עטיפת הספר של פאנג בגרמנית בגרסה הראשונה שלו / צילום: עטיפת הספר

שיחות הטלפון של פאנג עם חבריה הפכו לנושא השנוי במחלוקת ביותר ביומן, כשמבקריה האשימו אותה בהתבססות על עדויות שמיעה מעורפלות ולא מדויקות. לפי הגרסה הסינית הרשמית, למשל, אף אחד מ-40 אלף אנשי הצוות הרפואי המתנדבים שנשלחו לווהאן מאזורים אחרים בסין לא מת מקורונה. אלא שבאחד מפרקי היומן מספרת פאנג כי שמעה מחברה הרופא על אחות בת 28 מכוח הסיוע שמתה מהמחלה, מידע שעורר ביקורת חריפה על רשויות הבריאות בסין. אך בהמשך, גולשי אינטרנט סינים זריזים טענו כי הצליחו לאתר את האחות המדוברת, וכי היא עודנה בחיים ומאושפזת בטיפול נמרץ. פאנג, בכל מקרה, הסכימה להודות רק בשתי טעויות טכניות קטנות ביומן, שאותן תיקנה, וטענה כי כל שאר המידע שהביאה מדויק.

אבל הביקורת נגדה לא עסקה רק בדיוק בעובדות. במרץ נפוץ ברשת מכתב פתוח שכתב לפאנג תיכוניסט אנונימי בן 16 ובו הוא מבקר אותה על התעקשותה לתאר את הצדדים השליליים של הטיפול במגפה. "אמי אמרה לי שלא צריך לכבס את הכביסה המלוכלכת של המשפחה בחוץ", כתב הנער. "דודה פאנג פאנג, האם אמא שלך לא לימדה אותך את זה?". הנער המשיך וכתב שאת הביקורת מהמערב נגד סין אפשר עוד להבין, כי "בן אנוש אינו יכול לתקשר בהיגיון עם חיות, אך את, דודה פאנג, נולדת בסין החדשה, וגדלת תחת הדגל האדום". בתשובתה לנער, שהפכה לאחד החלקים המפורסמים ביותר ביומן, תיארה פאנג את שטיפת המוח שעברה כנערה בימי מהפכת התרבות של מאו והביעה תקווה שיום אחד גם אותו נער יצליח לנקות את הרעל שיצקו לתוך מוחו המתבגר.

גל של לאומנות

ב-25 במרץ, היום בו הודיעה סין על השחרור הצפוי של ווהאן, פרסמה פאנג את הפרק האחרון ביומן ולרגע נראה היה כי הסערה סביבה שככה. אלא שמהר מאוד התברר כי זו הייתה רק דעיכה זמנית לקראת גל שני של ביקורת נגד הסופרת. כשבתחילת אפריל עלו למכירה מוקדמת באתר אמזון גרסאות באנגלית ובגרמנית של היומן, שצפוי להיקרא "יומן ווהאן", במקום דיון על מידת הפטריוטיות של פאנג, המוקד עבר לנושא רגיש אפילו יותר: הכבוד הלאומי.

מתנגדיה של פאנג זעמו לא רק על הוצאת הספר אלא גם על הפרטים הראשונים שנחשפו עליו. הכריכה של הספר בגרמנית נצבעה כולה באדום עז ובמרכזה הוצב צילום גדול של מסכה שחורה. כותרת המשנה בגרסה האנגלית הייתה "שדרים ממוקד מקור האסון", ניסוח שכמובן מתנגש עם הניסיון הסיני לטשטש את העובדה שווהאן היא מקור המגפה.

בהקדמה לספר תואר היומן כמבט ייחודי של מתנגדת משטר על החיים מתוך דיסטופיה טוטליטרית. ואם כל זה לא מספיק, המהדורה הגרמנית של היומן נועדה להתפרסם בתאריך רגיש מאוד בסין, ה-4 ביוני, יום השנה לאירועי טבח הסטודנטים בכיכר טיאננמן.
כדי להבין את הרגישות הסינית יש להכיר מעט את ההיסטוריה שלה. סין, שהייתה בעבר האומה המתקדמת בעולם, סבלה לאורך המאה ה-19 והמאה ה-20 מהשפלות צבאיות וכיבושים מצד מעצמות המערב ויפן. אומנם מבחינת המערב, האירועים הללו נשכחו כבר מזמן, אך בסין הם נותרו פצע פתוח עד היום, וזה אינו עניין של מה בכך. הפצע הפתוח הזה המכונה בסין "מאה שנות ההשפלה" מגורה בקלות בכל פעם שמושמע אפילו שמץ של ביקורת על המדינה מצד המערב.

וכך, ככל שבמערב גברו האשמות בנוגע לאחריות של סין להתפשטות הקורונה, הפכה דעת הקהל המקומית למתגוננת יותר. מגמה זו לובתה לא פעם על-ידי התקשורת המקומית שהציגה את מדינות המערב כמי שמנסות להפוך את סין לשעיר לעזאזל לכישלון שלהן עצמן בהתמודדות עם המגפה. בנוסף, כדי להשכיח את הכשלים של המפלגה הקומוניסטית השולטת בטיפול בקורונה, מקדמת התקשורת הסינית גם תיאוריות קונספירציה הזויות שלפיהן המחלה הובאה על-ידי צבא ארה"ב לווהאן. התוצאה היא גל של לאומנות שבא לידי ביטוי באפליה נגד זרים החיים בסין, בעיקר שחורי עור, ובמופעים של שמחה לאיד, כדוגמת שלט שהוצב בגאון במסעדה בצפון-מזרח סין ואיחל לקורונה "נסיעה טובה לארה"ב ויפן".

באווירה מבעבעת ונפיצה כזו, כל מי שמבקר את המדינה והשלטון חוטף. כשמגיש הטלוויזיה הסיני הפופולרי צ‘יו מנגחוואנג העז להציע שסין תבקש סליחה מהעולם על "הבלגן שגרמה", הוא הותקף בעוצמה ברשת והוחרם מהופעות טלוויזיוניות בערוץ הממלכתי. באותו האופן, פרסום יומנה של פאנג מחוץ למדינה נתפס על-ידי רבים כלא פחות ממעשה בגידה.

מבקריה של פאנג טוענים שהיומן יחזק את אויביה המרים ביותר של סין. "אם היא מתכוונת לכך או לא, היומן משמש כנשק למערב כדי להכחיש את כל המאמצים והתמיכה שהעם הסיני העניק לווהאן ולעולם. יום אחד המערב יוכל להשתמש בו בתור 'עדות' לדרישה שלו לפיצויים מסין", תקף אותה פרופ’ ג’אנג יי-וו, מרצה באוניברסיטת פקינג.
חו שיג‘ין, עורך העיתון הממשלתי גלובל טיימס ופרשן משפיע, הפגין בתחילה סובלנות כלפי היומן, שהוסיף לדבריו צבע לתיאור החיים מווהאן, אך כשנודע דבר פרסומו בחו"ל שינה דעתו. "אפשרי מאוד שהסינים, כולל אלו שתמכו בפאנג, ישלמו בקרוב את מחיר תהילתה במערב", כתב חו בהערה שזכתה לתהודה רבה ברשת.

בעבר נהגו לייחס את הלאומנות בסין לצעירים לא משכילים מערי פריפריה, אך הביקורת נגד פאנג מגיעה גם מקהל משכיל שלמד ועבד במערב, מי שלפחות לכאורה היו אמורים לקדם את חופש הביטוי והסובלנות במדינה. אחד מהם הוא רן יי, בוגר אוניברסיטת הרווארד ובעל הבלוג הפופולרי "יו"ר ארנב" שלו כמיליון וחצי עוקבים. "הוצאת הספרים ללא ספק תשווק את הספר כדי למשוך את בעלי הדעה הקדומה על סין בארה"ב, לגמד וללעוג להצלחה הסינית במיגור המגפה", חזה רן.

המתקפה נגד פאנג לא עצרה רק בביקורת על מה שכתבה. כחלק מהשחרת דמותה הפיצו גולשים טענות על עושרה מרחיק הלכת לכאורה, הכולל "חמש וילות לפחות". עושר שהושג לפי הטענות מתפקיד ציבורי שמילאה בהתאחדות הסופרים. גולשים אחרים הפיצו את כתובת מגוריה, והיו אפילו מי ששיגרו איומי רצח של ממש כלפי הסופרת, כמו אמן הטאי צ’י הנודע ליי ליי, שקרא לקהילת אומנויות הלחימה של ווהאן "להשתמש באגרופי הצדק כדי להעניש את הבוגדת". מודעה בכתב יד שנתלתה ברחוב בווהאן ונפוצה ברשת קראה לפאנג להפוך לנזירה או להתאבד אחרי שהפלילה את המדינה. אם לא תעשה זאת, איים הכותב "לסגור איתה חשבון". 

ובכל זאת נמצאו גם כאלו שהעזו להתגייס לטובתה ולעודד ביקורת עצמית בתוך סין. "יש מי שאומרים שאם נחקור את האשמה של ארצנו ניתן ראיות לזרים ונעניק להם את החרב בה יוכלו לפגוע באינטרסים הלאומיים", כתב הכלכלן חוואה שנג. "אני חושב שזה בדיוק הפוך".

פאנג עצמה מרבה לכנות את מבקריה בתואר "שמאל קיצוני". כמדינה קומוניסטית ההגדרות הפוליטיות בסין הפוכות מהמערב כשהצד הימני מקושר לליברליזם והשמאל לשמרנות ולאומיות. לטענתה, עקב הלחץ מצד אנשי השמאל נסוגו הוצאות ספרים מקומיות מכוונתן המוקדמת להוציא את היומן בסינית. במקביל, מרצים שהביעו תמיכה בסופרת מצאו עצמם תחת חקירה בידי האוניברסיטאות שלהם בגין "התבטאויות לא ראויות".

על רקע הביקורת מסין, גם הוצאות הספרים הזרות נאלצו לבצע שינויים. ההוצאה האמריקאית שינתה את כותרת המשנה של הספר ל"שדרים מעיר נצורה" והסירה מההקדמה את ההתייחסויות לסין כטוטליטרית. הוצאת הספרים הגרמנית הודיעה כי תחליף את העטיפה לגרסה סולידית יותר, ותדחה את תאריך הפרסום ל-9 ביוני.
בראיון לבלוג סיני סיפרה פאנג כי החליטה מראש לתרום את כל התמלוגים מהיומן לטובת תושבי ווהאן כדי שלא להיראות כמי שמנצלת לטובתה את המגפה, אך המשיכה לעמוד על זכותה להוציא את הספר. "פרסום בחו"ל הוא פרקטיקה מקובלת בקרב סופרים סינים שרוצים להגיע ליותר קוראים, לא חשבתי שיש משהו לא בסדר כאן", הסבירה.

ומה לגבי החשש שפרסום הספר בעולם יפגע בסין ויספק תחמושת לאויביה? "בגלל שיש מי שישתמשו בספר לרעה צריך להימנע מלהוציא אותו לאור?", היא השיבה. "ממתי הסינים התחילו לפחד כל-כך מזרים?".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988