לא רק בידוד: מה מפספסות מדינות המערב בשיטה שעבדה במזרח

הסגר הכללי לא מספיק, טוענים המומחים, ללא שיטה יסודית, שכוללת בדיקות המוניות ומערך שלם של סיווג החולים, תיעדוף הטיפול בהם ובידודם במתקנים שונים לפי חומרת מצבם • רק כך הצליחו לעצור את התפשטת המגפה במזרח - האם בישראל יאמצו את השיטה?

מרכז אשפוז בווהאן בחודש שעבר / צילום: Xie Huanchi/Xinhua, Associated Press
מרכז אשפוז בווהאן בחודש שעבר / צילום: Xie Huanchi/Xinhua, Associated Press

מנהיגי ארה"ב ואירופה מביטים על התקדמות סין בריסון מגפת הקורונה כדי לקבל מושג איך להכות את הנגיף במדינותיהם - אך לפי ההתנהלות שלהם, יתכן מאד שהם לא מפיקים את הלקחים נכונים, אומרים מומחי בריאות.

הסגר הכללי שהוטל על ווהאן, מוקד ההתפרצות, ושתי הערים סמוכות לה ב-23 בינואר עזר להאט את העברת הנגיף לחלקים אחרים של סין, אבל הוא לא מה שעצר אותו בווהאן עצמה, אומרים אותם מומחים. הנגיף המשיך להתפשט בין בני-משפחה בתוך הבתים, במידה רבה מפני שבתי החולים היו מוצפים בפונים, ולא יכלו לטפל בכל הנדבקים.

מה שבאמת שינה את המצב בווהאן היה המעבר ב-2 בפברואר למשטר בידוד אגרסיבי. אלא שהבידוד לא כלל רק התכנסות בתוך הבתים אלא ויסות חכם של הנדבקים ואלה שנחשדו כנדבקים. הרשויות בווהאן פעלו באופן שיטתי: החשודים או המקרים הקלים, ואפילו חברים ומשפחה של מקרים מאומתים, נשלחו לבתי החולים שהוקמו במהירות ולמרכזי בידוד זמניים מחוץ לבתי החולים.

הטקטיקה הזו חייבה הסבה של מאות מלונות, בתי ספר, מרכזים עירוניים שונים ועוד למרכזי בידוד. כמו כן, הוקמו שני בתי חולים חדשים לגמרי ו-14 מבני ציבור הפכו לבתי חולים זמניים. השיטה שמה דגש עליון על חשיבות בדיקות הנגיף, שהורחבו מכ-200 ביום בסוף ינואר ל-7,000 ביום במחצית פברואר.

כך פעלו בסין ובדרום קוריאה
 כך פעלו בסין ובדרום קוריאה

"הרבה לקחים לא הופקו"


המהלכים הללו מרחיקי לכת הרבה יותר ממה שקורה כעת במדינות ובערים רבות במערב. רופאים ומומחים רבים אומים שההסגרים האחרונים בארה"ב ובאירופה יאטו אולי את העלייה בהידבקויות, אך לא יעצרו את התפשטות המגפה ולא ימנעו הצפה של בתי חולים רבים, כפי שהיה בתחילת המגיפה בווהאן.

"הרבה לקחים לא הופקו", אמרה דבי סרידהר, פרופסור לבריאות ציבורית עולמית באוניברסיטת אדינבורו. "הסגר רק מרוויח זמן. הדרך היחידה שזה יעבוד היא להתחיל להתחקות אחרי מי שנושא את הנגיף". את זה אפשר לעשות רק באמצעות בדיקות. הרבה בדיקות.

ארה"ב, בריטניה וכמה מדינות באירופה יצטרכו, כמו בווהאן, להקים בתי חולים מאולתרים ומוקדי בידוד כדי לבודד יותר מקרים ולהשתלט על הנגיף, אמרה הפרופ' סרידהר. "ללא התערבות מסיבית כזו, אני לא חושבת שיש דרך אחרת לצאת מזה. אנחנו עושים את זה לאט מדי".

ז'נג ג'ימונג, מנהל יחידת הטיפול הנמרץ בבית החולים שיהא בווהאן, אומר כי הדבר החשוב ביותר הוא להפריד את הנגועים מן הבריאים. הוא ממליץ על הפיכת בתי מלון למוקדי בידוד, שבהם יוכלו אנשים לשהות בחדרים נפרדים. "צריך רק לסגור את מיזוג האוויר המרכזי", הוא אמר.
הוא אמר גם שבימים האחרונים הוא הבחין בקומץ חולים שפיתחו נוגדנים לנגיף בלי שידעו שהם נדבקו. יתכן שווהאן כבר פיתחה רמה של "חסינות עדר", להערכתו.

לפי הרשויות המקומיות, מאז שהוא התגלה לראשונה בדצמבר, זוהו בווהאן יותר מ-50 אלף מקרים מאומתים של קורונה - 61% מהסך הכללי בסין. המקרים הראשונים היו ברובם של אנשים שהיו קשורים לשוק המזון בעיר, שבו נמכר בשר חיות בר. נכון ליום שלישי, הנגיף הרג 2,524 בני אדם בעיר, 77% מסך מקרי המוות בסין, ושיעור התמותה עמד על כמעט 5%.

בתי החולים החדשים נסגרו

מסוף פברואר המניין הרשמי של מקרים חדשים בווהאן יורד. בששת הימים האחרונים היה רק מקרה חדש אחד, מה שגרם לרשויות לסגור את כל בתי החולים הזמניים ולהתחיל להקל את הסגר. סין הודיעה שלשום כי האנשים הבריאים יוכלו לצאת מהמחוז חוביי, להוציא את הבירה שלו ווהאן, שבה יוקלו הגבלות הנסיעה רק בעוד כשבועיים, ב-8 באפריל.

ממשלות זרות רבות שהוציאו תחילה מכלל חשבון סגרים כאלו, בנימוק שהם לא יעבדו במדינות דמוקרטיות, מיישמות כעת הגבלות דומות, אם כי פחות דרקוניות. הבעיה היא שהם לא מאמצים בצורה מספקת את החלק השני והמהותי לא פחות של השיטה שעבדה בווהאן - זיהוי ובידוד של נדבקים וחולים.

כמה מומחים זרים ספקנים אם ווהאן היא מודל. הם מציינים את הניסיון של הרשויות בעיר להסתיר את היקף הבעיה בתחילת הדרך, ואת העובדה שיותר מ-5 מיליון בני אדם הורשו לצאת מהעיר מפני הסגר.

כמה רופאים ותושבים בווהאן חושבים שהסגר על העיר היה פתאומי ונוקשה מדי, וגם מאוחר מדי, ותרם לשיעור התמותה מפני שבתי החולים לא היו מוכנים לזרם החולים שהגיעו. לדברי רופאים ואחיות בווהאן, אנשי רפואה רבים גם נדבקו בגלל המחסור הראשוני בציוד מגן ובהכשרה בטיפול במחלות מדבקות.

אבל הבידוד השיטתי יותר שהוזכר קודם והבדיקות בעיר אחרי ה-2 בפברואר דומים לאמצעים האפקטיביים שננקטו בדרום קוריאה וסינגפור.

בדרום קוריאה, שבדקה יותר אנשים מכל מדינה אחרת בעולם, ניסו תחילה לאשפז את כל הנגועים. אולם כאשר המחלקות התמלאו במהירות הם הבינו כי הם צריכים לעשות שינוי תפיסתי לגבי אופן הפעולה. מ-1 במארס החולים במדינה סווגו לפי ארבע קטגוריות: ללא תסמינים, קלים, חמורים וקריטיים.

רק חולים משתי הקטגוריות האחרונות - החמורים והקריטיים - אושפזו בבתי חולים, ואילו המקרים קלים וחסרי התסמינים הועברו ל"מגורי טיפול". בסינגפור, כל המקרים החשודים בודדו בבתי חולים, ובמקביל הממשל התחקה באופן שיטתי אחרי כל מי שבא במגע אפשרי איתם. אלה בודדו במתקנים ממשלתיים או בבית.

אצטדיון שהוסב למרכז אשפוז בווהאן, בחודש שעבר / צילום: Xie Huanchi/Xinhua, Associated Press
 אצטדיון שהוסב למרכז אשפוז בווהאן, בחודש שעבר / צילום: Xie Huanchi/Xinhua, Associated Press

שיטת בידוד מרובדת

בארגון הבריאות העולמי גם סקפטיים כלפי ההסגרים כפתרון מרכזי. מייק ראיין, מנהל ארגון הבריאות העולמי, הזהיר ביום ראשון שהסגרים לא יספיקו כדי להשתלט על המגיפה, וקרא לממשלות להתמקד בזיהוי ובידוד הנגועים ומי שבאו איתם במגע. "זה לא רק עניין של ריחוק חברתי ולא רק נעילת בני אדם", הוא אמר. "בסין ובסינגפור ובקוריאה באמת מתמקדים באסטרטגיה המקיפה הזו".
איאן ליפקין, מומחה מחלות מדבקות באוניברסיטת קולומביה במנהטן, שביקר בסין בינואר ומייעץ לרשויות הבריאות שלה, אומר שארה"ב צריכה ליישם מיד מדיניות ארצית של להישאר בבית, אך יחד עם זאת לעבור לשיטת "בידוד מרובדת" עד שיהיה חיסון לנגיף.
"אנחנו חייבים לבודד בנפרד אל החולים שזקוקים לטיפול רפואי מיידי, אלו שנדבקו שיש להם רק מחלה קלה, אלו שחשודים בהדבקות בהתבסס על מגעים שהיו להם ואלו שלא נחשפו לנגיף וחשים שהם בריאים", הוא אמר.
הרשויות בסין תכננו מראש לסנן מקרים כשהם סגרו את ווהאן ב-23 בינואר. מקרים מאומתים וחשודים היו אמורים להיכנס לבידוד בבתי חולים, ומי שבאו איתם במגע להישלח לבידוד בבית.
הבעיה הייתה שבתי החולים המקומיים, שהיו להם רק 4,000 מיטות הוצפו במהירות בחולים. מומחים שהשתמשו במודלים מתמטיים אישרו אז, שהיו כבר עשרות אלפי בני אדם שנדבקו - פי כמה ממספר המיטות בבתי החולים. החל מה-27 בינואר, 15 אלף בני אדם הגיעו מדי יום למרפאות בעיר - יותר מפי חמישה מהמספר הרגיל. לא במפתיע, רבים נשלחו הביתה בלי בדיקה.
בתחילת פברואר היו 20,629 אנשים שבודדו את עצמם בבית אחרי שביקרו במרפאות החום - לא כולל חולים שעדיין לא ביקרו בבתי חולים, אמר הו ליסהן, תת-מזכיר המפלגה בווהאן, לכתבים. "היינו מודאגים ומדוכאים מאד", הוא אמר, והשווה את השיטפון של הביקוש למיטות אשפוז ל"אגם שהסכר שלו נפרץ".
השינוי הקריטי הגיע ב-2 בפברואר, כאשר רשויות הבריאות בעיר הטילו על ראשי הקהילות בשכונות ובמתחמי דיור, למיין את המקרים לפי חומרת מצבם, ולשגר רק את החולים המאומתים לבתי חולים, ואת האחרים לבתי החולים המאולתרים או למרכזי בידוד.
לפי המדיניות החדשה, שעברו שבועיים עד שהחלו ביישום מקצועי שלה, חשודים בודדו גם בנפרד מקטגוריות אחרות כמו אלו ששוחררו לאחרונה מבתי החולים ואלו שהיו להם קשרים קרובים עם חולים מאומתים. כ-12 אלף איש התקבלו לבתי החולים הזמניים.
"הרגע שבו התאפשר לבודד את כל החולים החשודים ומי שבא איתם במגע, היה נקודת המפנה בהתפרצות בווהאן", אמר דו בין, מנהל מחלקת הטיפול הנמרץ בבית החולים פרינג יוניון, שעבד בווהאן בשבועות האחרונים.
דו בין מסכים עם עמדת ארגון הבריאות העולמי שמדגישה את חשיבות של הבדיקות בהיקפים נרחבים. "מלבד בדיקות, אין לי פשוט מושג איך אפשר לזהות את המקרים החשודים ולבודד את מי שבא איתם במגע".

מייבאים רופאים ואחיות

גורם קריטי נוסף היה שינוע של אלפי רופאים ואחיות ממקומות אחרים בסין לתוך ווהאן. ביניהם היה מנג שינקה, רופא מיחידת הטיפול הנמרץ בבית החולים העממי מספר 2 בשנזן.
הוא הגיע לווהאן ב-9 בפברואר והוצב במרכז ירידים שהוסב לבית חולים מאולתר עם 40 רופאים ו-1,461 מיטות, למקרים מאומתים קלים של המחלה. לדבריו, "ההפרדה שלהם מיתר החולים היא דרך נהדרת לחסוך משאבים". ד"ר מנג שינקה מספר איך השיטה עבדה: חמישה רופאים יכלו להשגיח על 400 חולים בכל משמרת. השגרה היומית שלו כללה את הבדיקות הבסיסיות של החולים - חום, לחץ דם וכו' - כמו גם חלוקת תרופות, עריכת בדיקות וזיהוי של אלו שפיתחו תסמינים חריפים. אחרי כשבועיים הצוות שלו הבחין ש-10%-15% מהחולים ששוחררו מכמה בתי חולים מאולתרים נמצאו שוב חיוביים בבדיקה - כלומר שהנגיף לא הוסר מהם לגמרי. מסקנות הוסקו. ב-22 בפברואר, ווהאן חייבה את כל החולים ששוחררו מאשפוז להיכנס למרכזי בידוד לעוד שבועיים במקום להגיע הביתה.

המספר קפץ, העולם נדהם

מומחים רפואיים אומרים שמדינות נוספות שחסר להן ציוד בדיקות יכולות ללמוד מהניסיון של ווהאן. ללא יכולת לבדוק אלפי מקרים של חשד בהדבקות, הרשויות התירו ב-4 בפברואר לרופאים להשתמש בסריקות חזה כדי לאבחן קורונה במחוז חוביי.
התוצאה הייתה קפיצה במספר המקרים המאומתים, שהדהימה את העולם. ב-19 בפברואר, עם זאת, מניין המקרים המאומתים החדשים בווהאן ירד לכמה מאות, וב-11 במארס לכמה עשרות בלבד. גם מניין המתים ירד בהתמדה החל מה-18 בפברואר.
מחקר חדש בהובלת רופאים במכללה הרפואית טונגג'י בווהאן העריך ששיעור ההדבקה של הנגיף - מספר האנשים הממוצע שנדבקים מאדם נגוע - היה 3.68 בווהאן לפני שהסגר החל ב-23 בינואר. ואולם בין ה-2 ל-18 בפברואר, המספר, שצריך לרדת מתחת ל-1 כדי לעצור את המגיפה, ירד ל-0.32 בלבד. השיטה, כך זה נראה, עבדה.

צרו איתנו קשר *5988