מנהיג קשוח או נמר של נייר? נשיאות טראמפ – סיכום ביניים כלכלי

נשיאות טראמפ - סיכום ביניים: מה היו הישגיו הכלכליים ומה יהיה מחירם? • מה הוא השיג במדיניות הפנים שלו ומה מאפיין את מדיניות החוץ שלו? • והיכן ישראל בתמונה?

הנשיא טראמפ./ צילום:רויטרס
הנשיא טראמפ./ צילום:רויטרס

דונלד טראמפ פתח את נשיאותו בקול תרועה גדולה. באתי, הוא אמר, לייבש את הביצה של וושינגטון מהשחיתות המקננת בה. אני אחסל את בעיית המהגרים, בעיקר זו בגבול עם מקסיקו, אשקיע בתשתיות הרעועות של ארה"ב, אחסל את רפורמת הבריאות של קודמי, ברק אובמה. אעשה רפורמת מס שתזניק את הכלכלה האמריקאית, אחסל את גירעון הסחר בין ארה"ב לבין סין, ובקצרה, כל זה התמצה בצמד הביטויים: America First, Make America Great Again.

לאחר שבשבוע שעבר, טראמפ חצה יותר מ-1,000 ימי כהונה, ניתן לסכם עד כמה הוא הצליח ליישם את היעדים שקבע בתחילת כהונתו - הן במדיניות הפנים שלו, לרבות, כמובן, הכלכלה, והן במדיניות החוץ שלו.

במדיניות הפנים שלו הוא לא הצליח לחסל את רפורמת הבריאות של אובמה, אף שהוא הצליח לפגוע בה קלות באמצעות ביטול המס שהושת בעבר על תושבים שאין להם ביטוח בריאות. ההשתתפות ב״אובמה-קר״ ירדה בסך הכל משיא של 12.7 מיליון איש ב-2016 ל-11.8 מיליון איש ב-2018. הוא עדיין לא הציג לה חלופה ראויה, והתוצאה היא גידול במספר הלא מבוטחים בארה״ב מאז 2016 לאחר שבע שנים של ירידה חדה במספרם. הוא לא קידם, ולו בסנטימטר, את פרויקט התשתיות, שארה"ב אכן זקוקה לו מאוד. ובאשר ל"פרויקט" המהגרים, למרות הצעדים הקשים שנקט, טראמפ נתקל בהתנגדות בקונגרס ובקשיים משפטיים שמנעו ממנו, נכון להיום, להגשים את חזונו לארץ, שכזכור, במקורה, כל כולה נבנתה על הגירה.

דווקא הוא ייבש את ביצת השחיתות?

את הביצה של וושינגטון הוא לא ייבש. השחיתות שהיכתה שורש בפוליטיקה האמריקאית עוד לפני טראמפ, הצמיחה עוד הרבה שורשים ופירות באושים בתקופת נשיאותו. מספר הבכירים הקשורים לטראמפ שהועמדו לדין בנושאי שחיתות ובגין אי-דיווח מרקיע שחקים. תזכורות לזה קיבלנו רק בשבועות האחרונים עם מעצרם של ארבעה תומכים בכירים שלו על מתן תרומות לא חוקיות לקמפיין של טראמפ.

החלטתו לארח את פגישת ה-G-7 בשנה הבאה באחד ממלונותיו בפלורידה, החלטה שהוא נאלץ לבטל בלחץ הביקורת החריפה שהוטחה בו, מראה עד כמה האיש הזה מנותק, ומאדם כזה אי אפשר לצפות שהוא ייבש את השחיתות. זה נשמע ממש כמו בדיחה גרועה.

לטראמפ אין שום בעיה להפר כל הסכם מהותי שקודמו, אובמה, חתם עליו. להיפך, זו הייתה מדיניותו המוצהרת. לטראמפ גם אין שום בעיה להפר אמירות שלו עצמו, או להפוך אותן על פניהן מיום אחד למשנהו.

הממשל: תחנת רכבת של אומרי הן

הממשל שבנה טראמפ איננו מייצג את פועלי הפחם והפלדה, אלה שהוא התיימר ומתיימר לשרת את האינטרסים שלהם. רחוק מזה, ואף ההיפך מכך. הקבינט שלו מורכב מאנשים שהם בחלקם אולטרה עשירים, וחלקם מופקדים על משרדים שהם הגיעו אליהם מתוך מטרה מוצהרת להרוס את הקיים, ובמקרה של החינוך, למשל, להרוס את החינוך הציבורי. זהו חלק מתפיסת הכאוס של טראמפ, כאוס שיצא מכלל שליטה והממשל שלו מצטייר כתחנת רכבת של אנשים בכירים שבאים כשהם מוגדרים על ידו כנפלאים והולכים אחרי זמן קצר, כשהם מוגדרים על ידו באופן השלילי ביותר. ובכלל, טראמפ אוהב להקיף את עצמו באומרי הן, דבר מסוכן מאוד כשמדובר בנשיא שהוא מגלומן, חסר מעצורים ועכבות, ונשיא המעצמה החזקה בעולם.

מה שהוא כן "הצליח" לעשות זה לצרוב את הפילוג בחברה האמריקאית בין ימין לבין שמאל תוך הסתה פרועה באופן ששומר לו על גרעין קשה של תומכים, משרת את מטרותיו האישיות לקראת ההתמודדות על תקופת נשיאות שנייה, ובתוך כך מפלג את העם האמריקאי, עד כדי כך, שהוא עצמו אומר, שאם הוא יודח בתהליך ה"אימפיצ'מנט", זו תהיה הפיכה, וזה משהו שעלול להצית מלחמת אזרחים. לא פחות.

במדיניות הכלכלית שלו, שהיא כמובן, חלק ממדיניות הפנים, הוא אכן הצליח להעביר את רפורמת המס שלו, בעיקר, בהקטנה דרמטית במס החברות, הקטנה שנדרשה (אם כי לא בשיעורים שנקבעו), שיפרה את רווחיות החברות והייתה חלק מההסבר לעליות שנרשמו בוול-סטריט, כמו גם להמשך הירידה באבטלה. הוא הוריד אותה מ-4.7% ל-3.5%, לאחר שאובמה הוריד אותה מ-10% ל-4.7%. אבל, פירותיה של הרפורמה מאחורינו, והבעיות שהיא תיצור, לרבות גירעון גדל בתקציב, הן עוד לפנינו.

אבל מינוף זה הדבר האחרון שמטריד את טראמפ. כאיש נדל"ן ועסקי הימורים, זה חלק מהביזנס, והאיש פשוט מעתיק את הרגליו משכבר הימים כאיש עסקים להתנהלותו כנשיא של מדינה. הרבה יותר קל לעשות סיבוב מהיר על כסף שמקורו בגירעון, דהיינו, שצריך לממנו בהלוואות, מאשר להמשיך את החגיגה כאשר צריך להחזיר אותן, אבל זה, כאמור, לא מסוג הדברים שמדאיגים איש כטראמפ, במיוחד שזה יירשם, כנראה, לחובת יורשיו. ובתוך כך, הוא מתערב בקודש הקודשים של עצמאות הבנק המרכזי, מלבין ברבים את פניו של ג'רום פאואל, האיש שאותו הוא מינה כיו"ר הפד, ולוחץ על הפד להוריד את הריבית מהר וחזק.

קודם הזירה הופקרה לסין ואז לאיראן

ואשר למדיניות החוץ, טראמפ היתווה אותה כבר בתחילת נשיאותו - מדיניות של התכנסות פנימה. ארה"ב לא צריכה להיות השוטר של העולם. חיילים אמריקאים לא צריכים לשלם בחייהם על סכסוכים בין מדינות אחרות ובמלחמות שהוא מגדיר אותן כ"מגוחכות", וארה"ב לא צריכה לשלם על הגנת אירופה, לפחות לא במידה שהיא שילמה עד היום.

ואכן, נכון להיום, טראמפ נמנע מלהיכנס להרפתקאות צבאיות שיש להן פוטנציאל של הרג חיילים אמריקאים רבים. כך היה עד כה בחצי האי הקוריאני, סוריה ואיראן. מבחינה זו, זה אירוני שהוא דווקא ממשיך את מדיניות האיש שנוא נפשו יותר מכל, אובמה.

הרטוריקה שלו היא לוחמנית מאוד, אבל גם לאחר חיסול מנהיג ארגון דאעש, אבו באקר אל בגדדי, נכון לומר שיש פער גדול בינה לבין המהלכים בשטח. הכלי שבו טראמפ מאוהב הוא שימוש בסנקציות כלכליות - מול רוסיה, צפון קוריאה, איראן וטורקיה, אבל כאשר מאחורי זה לא עומדת האופציה של שימוש בכוח צבאי, ארה"ב מאבדת חלק גדול מיכולת ההרתעה שלה.

חוסר נאמנות זה אמנם לא דבר חדש בפוליטיקה הבינלאומית - בעלי ברית באים והולכים. הבעיה אצל טראמפ היא כפולה. פעם אחת, היא נובעת מתפיסת העולם הבדלנית שלו ש"לא מחזיקה מים" ואיננה אפשרית בעידן שבו כמה מדינות, ולא רק מעצמות, מחזיקות בנשק גרעיני, ובעידן של גלובליזציה שבו "הכל קשור בהכל". את הדבר הפשוט הזה, הנשיא של המעצמה החזקה בעולם, שהוא על פי דבריו שלו, החכם מכל אדם, לא מצליח להבין, וזהו קוצר ראייה מפחיד של נשיא שגם את ההיסטוריה של ארצו אינו מכיר. פעם שנייה, שמחמירה את הבעיה, אצל טראמפ חוסר נאמנות היא תכונה אישית. טראמפ לא נאמן לנשותיו, ללקוחותיו העסקיים, לספקיו העסקיים. להיפך. הוא אמלל אותם והתעשר שלא כדין על חשבונם, וגם לא מהסס לזרוק "מתחת לגלגלי האוטובוס" את האנשים הקרובים לו ביותר ברגע שהוא חש שהסכנה מתקרבת אליו.

את מחיר הבדלנות וחוסר הנאמנות מצידו לומדים בימים אלה הכורדים, אותם כורדים שרק לפני כמה חודשים הוא הילל כלוחמים נפלאים שתרמו לניצחון על דאעש בסוריה. ולעומת זאת, יריבות ארה״ב - רוסיה ואיראן, לצד טורקיה, ידידתה השנויה במחלוקת, הן המרוויחות הגדולות ממהלך זה.

איראן רואה את זה, ומגלה שהשד האמריקאי לא כזה נורא. אפשר להפיל מל"ט אמריקאי מתוחכם וטראמפ נרתע מלהגיב, אחרי שלפי דיווחים הוא כבר אישר תקיפה אמריקאית ועצר אותה ברגע האחרון, ואפשר לתקוף את שדות הנפט בסעודיה, לירוק בפרצופו של טראמפ והוא מנגב את הרוק, ועוד מתחנן וחותר לפגישה עם נשיאה, חסן רוחאני. טראמפ לא השכיל לייצר קואליציה אנטי-איראנית וגם לא הכין חלופה למקרה שהסנקציות הכלכליות, שזה כלי הנשק החביב עליו, יפגעו אמנם קשה באיראן אך לא ישיגו את המטרה של שינוי הסכם הגרעין. מובן שכל זה מדאיג גם את סעודיה, שמחפשת נתיב לשיחות ישירות עם איראן.

הצעדים הראשונים שנקט טראמפ כבר העידו על הכיוון שלו - יציאתה של ארה"ב מארגון הסחר הפאציפי תוך שהוא מפקיר את הזירה לסין, כפירה ויציאה מהסכם פריז בנושא האקלים, שגם היום הוא מתייחס אליו כמזימה של ה"שמאלנים", כפירה בהסכם הסחר נאפטא בין ארה"ב לבין קנדה ומכסיקו, הכרזה על רצונו להסיג את הכוחות האמריקאים מאפגניסטן ומסוריה, דרישה ממדינות אירופה לשאת בנטל גדול יותר של ברית נאט"ו תוך הקטנה של ממש בנטל שמוטל על ארה"ב, ובראש ובראשונה - פתיחה במלחמת סחר מול סין.

צריך לומר בהגינות - חלק מהטענות של טראמפ הן נכונות וצודקות, במיוחד בכל הקשור לסין ולאירופה. סין אכן ניצלה ומנצלת יתרונות סחר לא הוגנים ומשתמשת בפרקטיקות פסולות. את זה ידעו גם נשיאיה הקודמים של ארה"ב ולא נקטו צעדים של ממש בעניין.

טראמפ מחזיק מעצמו כאמן המשא ומתן הדו-צדדי, ואף "כתב" ספר על כך. אבל, כל המשאים ומתנים שהוא ניהל עד היום, רחוקים מלהעיד על כך. הוא לא השיג הישגים של ממש מול קנדה, מכסיקו, צפון קוריאה, אפגניסטן ועוד. גם בנושא המאוד חשוב של סין, טראמפ התייחס לעניין בקלות ראש ובביטחון תוך שהוא אומר שיהיה קל מאוד לנצח במלחמה הזו, ואז הוא גילה שמשא ומתן מדיני אינו דומה למשא ומתן עסקי. במו"מ עסקי, אם צד אחד מגזים בדרישותיו, הצד השני יכול לקום וללכת. אין עסקה, ולא קרה שום דבר. מו"מ מדיני שנכשל משאיר צלקות אצל שני הצדדים והוא גלוי לעיני כל.

טראמפ גילה שמולו ניצב יריב עיקש מאוד, ולמרות שעמדת הפתיחה של ארה"ב במו"מ הזה הייתה טובה לאין ערוך מזו של סין, עדיין המשא ומתן תקוע, נמצא בקיפאון וטראמפ משווע ומתחנן בעמקי נשמתו לצאת בתיקו. אז, נכון, שהצדדים הגיעו לאחרונה להסכם סחר אלא שהוא חלקי מאוד, בחזקת "הפסקת אש זמנית" ולא "הסכם שלום", וגם בו טראמפ לא רשם לזכותו ולזכותה של ארה"ב שום הישג משמעותי.

התנהלות מגושמת ושלומיאלית שנובעת ממגלומניה

את מה שקורה בין ארה"ב לבין סין רואים גם בצפון קוריאה. אחרי שטראמפ הגדיר את הרודן האכזרי, קים ג'ונג און כידידו הנפלא, ויצר ציפיות גדולות בנושא של צפון קוריאה ופירוקה בהסכמה מנשק גרעיני, עד כדי כך שהוא הוזכר, במיוחד על ידי עצמו, כמי שיהיה מועמד לקבלת פרס נובל לשלום, הנושא תקוע וימשיך להיות תקוע עוד הרבה שנים.

כאשר באים לסכם את שלוש שנות נשיאותו הראשונות של טראמפ, אפשר לומר כך: האיש אינו טיפש. הוא שקרן, הוא גזען, הוא מחפיץ נשים, הוא נרקסיסט, הוא נאמן רק לעצמו, הוא ילד מגודל שזקוק לאהבה, להכרה ולהערצה. הוא מזהה את הסכנה הסינית להגמוניה של ארה"ב בעולם ומוכן לפעול בעניין, אבל הוא אינו בורר את מלחמותיו. כאיש ריב ומדון, גם כאשר אין לו אויבים, הוא ממציא אותם. כל ההתנהלות שלו במדיניות החוץ היא מגושמת ושלומיאלית ונובעת מעודף ביטחון עצמי וממגלומניה שאין להם על מה להתבסס, ומתפיסת עולם אסטרטגית של בדלנות אמריקאית, שאין לה זכות קיום, כאשר הוא מעורר אנטגוניזם גם אצל בעלי בריתה הקרובים ביותר של ארה"ב באירופה המערבית.

טראמפ הוא קוסם, טפלון, ששום דבר ממעשיו החמורים לפני שהיה נשיא, ומאז שהוא נשיא, לא נדבק אליו. דברים חמורים הרבה פחות היו מביאים נשיאים קודמים לתהליך של אימפיצ'מנט. אבל, גם קוסם שמלהטט שוב ושוב על חבל דק בשחקים, לפעמים עושה צעד אחד יותר מדי. האיש מפיק ציוצים, לפעמים, אפילו מרגליות, כולו רעש וצלצולים, אבל בסופו של יום הוא נמר של נייר. ראוי שנזכור זאת, כאן בישראל, למרות כל הטובות שהוא הרעיף עלינו עד כה. מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פרעושים. 

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק

צרו איתנו קשר *5988