הנקראות ביותר

בשיא החורף מכ"ם העננים הפסיק לפעול, וזה לא הדבר המשונה היחידי שקורה שם

בזמן שכולם מתלוננים על נפילת מכ"ם הגשם, דרור פויר נסע לבית דגן ופגש בשירות המטאורולוגי אנשים שמבטיחים שחיזוי מזג האוויר הוא מדע מדויק, שהאפליקציות בטלפון לא רציניות ושמטאורולוגים חובבנים הם מסוכנים ● אבל גם הם יודעים שלפעמים חצי מגב וחצי בקבוק פלסטיק הם כל מה שצריך

loading

גשם יורד כשאנחנו נכנסים השבוע לבניין השירות המטאורולוגי ליד מחלף השבעה (מאוחר יותר אבין שזה לא גשם אלא ממטרים). על הגג אפשר לראות את הכדור הלבן הגדול שבתוכו נמצא מכ"ם הגשם הישן שהתקלקל בדיוק כשהגיע החורף. מזל שהגשם לא צריך מכ"ם גשם בשביל לדעת איפה ומתי לרדת.

אנחנו נכנסים פנימה אל הבניין הישן והמרוט שנותן תחושה שאם תסתכל עליו עוד כמה דקות, תוכל לראות אותו מתפורר בזמן אמת, כאילו שעשיתם קרב מבטים והוא הפסיד. הבניין כולו מריח כמו ספרייה ישנה שהייתה בה נזילה והוא נראה חבוט כמו השירות המטאורולוגי ששוכן בו וספג קיתונות של בוז וסתלבט אחרי שהושבת המכ"ם, חלקם בצדק - בלי מכ"ם עננים אי אפשר לזרוע עננים חדשים, מה שמעלה את כמות המשקעים בכ־13% - וחלקם סתם בשביל הכיף. חייבים להודות שזה קצת מצחיק.

ובכל זאת יש בו, בבניין, קסם מסוים שמעניקים לו התקרות הגבוהות, החדרים הגדולים והמסדרונות הרחבים והמתעקלים. הבניין אף נכנס להיסטוריה כשכיכב בתור שדה התעופה של ביירות בסרט "מחץ הדלתא" (1986) בכיכובו של צאק נוריס. המחשבה שאני פוסע באותם מסדרונות שבהם פסע צאק כשהוא מחסל את הרעים ומשחרר את בני הערובה גורמת לי להרגיש בטוח. אולי אפשר להרים לו טלפון שיבוא לתקן את המכ"ם. הוא הרי יעשה את זה בשנייה אחת. בלעדיו, מעריכים שזה יכול לקחת משהו כמו שנתיים. עד אז, ייעזר השירות באמצעים אחרים שמאפשרים לזהות ברקים וענני סערה, במכ"מים של חיל האוויר ובמכ"מים של מרכזי חיזוי אחרים בעולם (השבוע העלה השירות לאתר שלו מפה שהיא תחליף זמני למכ"ם, תוצר המשלב בין מדי הגשם האוטומטיים למערכות מכ"ם זמינות).

אנחנו מסתובבים במסדרונות הריקים. פעם עבדו פה 300 איש, היום 75, עד שאנחנו מגיעים לחדרו של ד"ר עמית סביר, סגן מנהל השירות המטאורולוגי ומנהל מרכז החיזוי. ממש עוד מעט, הוא מבטיח, יעבור הבניין שיפוץ מסיבי. "בוא לא נדבר על המכ"ם", הוא מבקש, "הרבה ממה שנאמר לא היה מדויק, אבל לא משנה - העיקר הוא שלמרות שהיכולת שלנו נפגעה, יש כלים אחרים, כמו המכ"מים של הצבא, ואנחנו מפצים על זה.

"יש לנו גם לוויינים, בלונים, תחנות מדידה, יותר ממאה תחנות מדידה אוטומטיות בארץ, וכ־400 מתנדבים שמודדים גשם. יש גם אוניות ששולחות מידע מהים. יש לנו סילומטר, מד גובה בסיס הענן - זה כלי ששולח קרן לייזר אל תוך הענן ומודד את הטיפות שהוא מכיל. יש לנו מכ"ם דופלר שמודד את תנועת הענן ואת העוצמה שלו. יש מד ברקים שנותן אינדיקציות לסופות רעמים ואפילו יכול לנתח את סוג הברק, האם הוא מאלה שיורדים למאה או ברקים שעוברים מענן לענן - את כל זה מכניסים לכלי החישוב שלנו".
לסביר, שנראה צעיר בהרבה מ־46 שנותיו, יש ניסיון של יותר מרבע מאה בחיזוי מזג אוויר: שש שנים בשירות המטאורולוגי, ולפני זה עבד במחלקת החיזוי של נתב"ג ושירת בחיזוי של חיל האוויר. יש לו תארים בפיזיקה ובמדעי האטמוספירה. אם הייתי צריך לתאר לכם אותו במונחים של מזג אוויר, הייתי אומר "טמפרטורות נוחות לעונה".

בשיחה שקיימנו יום קודם ביקש ממני סביר לא להגיע לשירות המטאורולוגי ביום גשום כי יהיה לחץ של עבודה. זה הצחיק אותי.

למה בעצם יש יותר עבודה ביום גשום?

"מזג אוויר פעיל באופן מיוחד דורש מעקב צמוד יותר, בטח עבור גופי החירום כמו המשטרה ומכבי האש. ויש גם המון התעניינות תקשורתית, כמובן".

גשם מרגש אותנו. בקיץ יותר רגוע פה?

"עובדים פה 24/7 כל השנה. בקיץ יש אופי עבודה מעט שונה, אבל עדיין צריך לתת מענה כל הזמן. בענייני שריפות, למשל, אבל גם לרשות התעופה - גם בקיץ יש רוחות ועננים והכול ואנשים גם רוצים לדעת מה יהיה גובה הגלים, מתי נשבר השרב וכו. אנחנו נותנים שירות גם לשדות התעופה ונמלי הים, כך שזה לא נגמר".

מה עם התחזית שמופיעה לי בטלפון או במחשב, אפשר לסמוך עליה?

"זה חרטא. משתמשים במודל אטמוספרי, אחד מיני רבים שיש, והכול נעשה בצורה אוטומטית לגמרי. כל ה-30% סיכוי לגשם, זה לא רציני - בטח כשאתה כותב כל מקום בעולם ומקבל מיד תחזית. דברים לא עובדים ככה. ל־15 ערים בישראל אפשר לתת תחזית מדויקת. השאר לא מדויקות".

ומה עם כל הפורומים של המשוגעים לדבר? הם נראים לי דווקא בסדר.

"חובבי מזג אוויר פרטיים מאתגרים את החזאים המסורתיים, זה נכון, אבל אין להם אחריות. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, להפיץ שמועות, כמו למשל שלג בירושלים - כבר שבוע שהם מזהירים משלג מחר ומגלגלים כדור שלג, סליחה על משחק המילים. הדברים האלה מגיעים לתקשורת ולעירייה ולמשטרה וכל אחד מנסה לתפוס כותרת, אבל חשוב מאוד להבין שלדברים כאלה יש משמעות ומחיר שיכול להגיע למיליוני שקלים - כוננויות של צוותי חירום, העברת ציוד וכו - מה גם שהם משתמשים במודל אטמוספרי אחד, אנחנו ביותר מ־50 מודלים".

אז למה בכל זאת יש כל־כך הרבה טעויות?

"אנשים אומרים שחיזוי מזג אוויר הוא לא מדע מדויק. הוא כן. המדע מאוד מדויק - אבל יש המון משתנים ולא מעט חורים במידע. למשל בים ובמדבר, שם אין לנו תחנות מדידה ואין מידע. אנחנו צריכים להשלים אותו בעצמנו".

מה עם מעשי ידי אדם וההשפעה שלהם על מזג האוויר, ואני לא מדבר על התחממות כדור הארץ, אלא על מזג האוויר של מחר?

"אלה מוסיפים עוד הרבה משתנים כמובן. האספלט שצובר חום, המגדלים שקולטים את השמש ומשנים קצת את הרוחות בסביבה הקרובה. אלה יכולים לשנות משמעותית את התחושה במיקום ספציפי, את אלה קשה יותר להכניס לחישובים".

זה תפקיד אמנותי

אנחנו נכנסים אל מרכז החיזוי - לב העניינים. מדובר באולם רחב ושקט, בכל משמרת של 12 שעות עובדים ארבעה: שני חזאים ושני עוזרי חיזוי שמוודאים שכל המערכות עובדות (אבל לעולם לא יהיו חזאים). סך הכול עובדים בשירות תשעה חזאים ותשעה עוזרי חיזוי. על הקיר שלל מסכים, כל אחד מראה משהו אחר: זה מראה את הגלים בים, זה את הרוחות בשמיים, זה את הטמפרטורה על האדמה, זה את הגשם בענן, זה מראה סופות חול במדבר. באחד רואים את שדות התעופה בכל האזור ועל מסך אחד מודפסות אזהרות מילוליות שנקראות לי כמו שירה; במקום אחד שוררים "ערפילי הרים", עניינים אחרים "מתחזקים ברום" והמסך מזהיר מאירועים כמו "חיתחות" ומ"חשש להתקרחות". התקרחות היא היווצרות קרח על כנפי המטוס, ערפילי הרים זה הערפל ששוכן על ההר ומסוכן למטוסים, וחיתחות זה כיס אוויר.

החזאים יבגני בריינין ואורן דוידוף יושבים מול המחשבים שלהם. "חזאי אף פעם לא טועה", אומר בריינין, "זה מזג האוויר שמתבלבל". הוא אחראי על המטאורולוגיה האווירית (השירות, כאמור, נותן שירותים לשלושה "לקוחות" - שדות התעופה, נמלי הים והציבור הרחב) והסגן של ד"ר סביר. השניים הולכים יחד כבר שנים, עוד מהצבא, כמו ברק ורעם. אם הייתי צריך לתאר אותו במונחים של מזג אוויר הייתי הולך על "סוער".

בריינין (מימין), דוידוף (יושב) וסביר / צילום: שלומי יוסף

ב־12:30 יש ישיבת עדכון. דוידוף מעדכן בנתונים האחרונים, כמה גשם ירד ומה הטמפרטורה. הוא מציג מפות סינופטיות שונות ועובר בין מודל חיזוי אחד למשנהו - יש 51 כאלה - שבהם משתמש השירות המטאורולוגי. ובכל זאת, בסוף הולכים עם מה שנקרא "המודל הדטרמיניסטי", או המודל העיקרי שמשתמשים בו.

"האזור מתרכס", אומר דוידוף ופותח מפה סינופטית שמראה מה הולך להיות מחר. "זה מתפרק לגמרי!", אומרים בריינין וסביר, למרות שכל מה שאני רואה על המסך זה קווים צהובים. דוידוף עובר למפה אחרת, הפעם היא מלאה בקווים ירוקים שמודדים לחץ בקרקע ונקראים "איזוברים". הם מסתכלים על זה בעיון. "יום שלישי יהיה נאה", אומר דוידוף. זה מרגיש כמו בסרט "המטריקס".

החברים עוברים בין שלל המודלים והמפות, משווים ביניהם. יש אחד שמודד את גובה הקרקע, השני גבוה בשמיים. ככל שהטווח קצר יותר, הדיוק גדול יותר והמודלים זהים זה לזה, אולם ככל שמתקדמים בזמן, מתרחקים המודלים זה מזה. "הפיזיקה משתנה עם הרזולוציה", אומר לי סביר משפט יפה שאני עושה את עצמי כאילו שאני מבין עד הסוף. "התפקיד הזה, לחזות את העתיד הקרוב", אומר יבגני בריינין ולא צוחק, "הוא מאוד סובייקטיבי. אפשר לומר שזו כמעט אמנות. כן. זה תפקיד אמנותי".

אחרי שהשלושה דנים ומגיעים להסכמה אמנותית, כותב דוידוף את התחזית ומפיץ אותה ללקוחות השונים - לשדות התעופה ולנמלי הים הוא כותב בקודים קפדניים ובדיוק עילאי, עד כמה שניתן. הציבור הרחב מקבל את הדברים קצת מעורפלים, בשביל שלא יתעצבן.

שש שנים הוא בשירות. אם הייתי צריך לתאר גם אותו במונחי מזג אוויר הייתי אומר "בהיר". החיזוי לציבור, הוא אומר, בעייתי. מצד אחד אתה לא רוצה לבלבל עם עודף מידע, מצד שני אנשים רוצים לדעת כמה שיותר. אני מנסה להראות בקיאות במשטר הגשמים ואומר שבדרום יורדים יותר ובצפון פחות. "זו רק השערה", אומר סביר. "הציבור זוכר רק את החורף האחרון".

"שרב יותר מסובך לחיזוי מגשם", אומר בריינין. "בגשם רוב המודלים מתיישרים ביחד, אבל בשרב המודלים שונים והחזאי צריך להמר מתי הוא יישבר".

מכשירי מדידה/ צילום: שלומי יוסף

מה עושים לחזאי שטועה כל הזמן?

"זה לא כל-כך קורה", אומרים השלושה, "אין חזאי שטועה באופן עקבי. כמובן שיש טעויות, אבל יש אימותים ותחקירים והדרכות. אל תשכח שהגענו מחיל האוויר, התחקור הוא בדמנו".

אל תיפגעו, אבל למה בעצם צריך אתכם? מחשב יכול להשוות בין חמישים מודלים, אפילו מאה מודלים, במהירות ובדיוק גבוהים לאין שיעור מכל בן אדם.

"עדיין לא הגענו לרמה של תחזית אוטומטית ברמה גבוהה", אומר סביר, "בטווח של שלושה ימים ומעלה אין למחשב שום יתרון על הבן אדם".

ולהיפך.

"זה לא רק זה", אומר בריינין. "מאוד יכול להיות שככל שהמודלים ישתפרו, הדיוק של המחשבים יתגבר, אבל גם תפקיד החזאי משתנה; הוא עוזר לקבל החלטה נכונה כמה שיותר, ועובד מול הלקוחות". וסביר מספר שהתחום עובר לעידן חדש, מתחזית לעתיד - Forecasting - לתחזית קרובה, או NowCasting - תחזית מדויקת בהרבה, "אבל לטווח קצר יותר - שש עד שמונה שעות קדימה".

לחזאים יש טראומות?

"לא יודע אם טראומה, אבל יש מקרים, בטח בצבא, שכל פספוס יכול לעלות הרבה כסף ולפעמים אפילו לסכן חיי אדם".

העצלנות תקדם אותנו

על אלמנט אי הוודאות המובנה בניסיון לחזות את מזג האוויר, מתגברים השלושה לא רק באמצעות מודלים משוכללים יותר ויותר אלא גם באמצעות המודל הכי משוכלל שיש לנו - השפה. "יש אי ודאות בזמן ובמקום", אומר בריינין, "את אי הוודאות של המקום פותרים בגשם מקומי, הרי מקומי יכול להיות בכל מיני מקומות. את שאלת הזמן פותרים בניסוח מעורפל כמו 'משעות אחר הצהריים', וכמובן - 'ייתכן גשם מקומי' - וככה צודקים תמיד, אבל מה זה משנה - תמיד יאשימו אותנו".

מה זה יום טוב בעבודה?

"לצדוק", אומר בריינין. "לחסוך למדינה כסף ולהציל חיי אדם", אומר סביר.

אני מסתובב במרכז החיזוי, בוחן את סוגי העננים השונים, בוהה במסכים לראות אם יש גשם אף שהחלון פתוח ואפשר פשוט להסתכל. תקציב השירות המטאורולוגי עומד על כ־10 מיליון שקלים בסך הכול והוא כפוף למשרד התחבורה, מעין שריד היסטורי לעידן שבו רק לספנים ולטייסים באמת היה חשוב לדעת מה מזג האוויר. היום כל מי שרוצה לתלות כביסה או לצאת לריצה חושב שהשירות המטאורולוגי הוקם במיוחד בשבילו.

התקציב הוא אומנם 10 מיליון שקלים, אבל על שולחן ליד החלון אני רואה חתיכת ציוד שכסף לא יכול לקנות. מדובר במשהו שפעם היה מגב רצפה, ואז נחתך לחצי. אל המקל מודבקת עוד חתיכת עץ קטנה ואל מה שפעם היה המגב מחובר חצי בקבוק פלסטיק. זה נראה כמו מתקן לקטיפת סברס שהחליט שהוא רוצה להיות עציץ ובאמצע התחרט והחליט שהוא חרב אור. מה זה הדבר הזה, אני שואל את אייזיק לב־ארי, שעובד כבר 40 שנה בשירות ואחראי על הפרחת הבלונים.

פשוט מאוד, אומר לב־ארי, "לכל בלון כזה מצורף מתקן ששולח נתונים ואליו מחובר GPS, אלא שאין קליטה של הלוויין בתוך החדר, אז זה מה שאני עושה" - ואז הוא לוקח את מתקן החיזוי שעולה כ־200 דולר, מניח אותו בתוך החצי בקבוק, ואת המוט מניח מחוץ לחלון על חבקים שהוכנו מבעוד יום - "ככה אני יכול לקבל את נתוני ה־GPS בלי לצאת מהחדר ואפילו בלי לקום מהמחשב".

המתקן המאולתר של לב־ארי / צילום: שלומי יוסף

בעיניי זה גאוני. אני נזכר שלפני כשנה עשיתי כתבה על מאיץ החלקיקים בהדסה, וגם שם מצאתי מכשור שעולה מיליוני דולרים מחוזק בסלוטייפ של שלושה שקלים. את זה, חברות וחברים, את האלתור האנושי בגדולתו, שום רובוט ושום מחשב לא יוכלו לעשות, ואתם יודעים למה - כי רובוטים ומחשבים לא יודעים להיות עצלנים, ואין כמו העצלנות לקדם את המין האנושי.

עוד מעט, במסגרת השיפוץ, יבנו בפינת מרכז החיזוי אולפן קטן והחזאים ישדרו ליוטיוב כמה פעמים ביום, ואז גם לכם יהיה העונג להכיר את שלישיית מזג האוויר הסוער שלי. ומי יודע, אולי מדי פעם יעבור בפריים אייזיק לב־ארי.

תגובת משרד התחבורה, האחראי על השירות המטאורולוגי: "מכ"ם העננים המופעל על-ידי השירות המטאורולוגי נמצא בסוף חייו הטכנולוגיים. משרד התחבורה נערך לרכישת מכ"ם חדש שעלותו נאמדת ביותר מ־10 מיליון שקלים. הליך הרכישה וההתקנה של המכ"ם יארך כשנה וחצי. השירות המטאורולוגי עושה ככל יכולתו להמשיך את פעילותו של המכ"ם הישן עד להתקנת המכ"ם החדש".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתקופי בר, בית תאילנדי ופינגווין עוד כאן. אבל האם לדור החדש של המסעדות בישראל יש ס...