הנקראות ביותר

אוכל ברים משובח: בושוויק שווה ביקור, ולא בגלל הקוקטיילים

אנשי האימפריאל חברו לאביבית פריאל-אביחי, השפית הוותיקה החתומה בשנים אחרונות על האוכל באוזריה ואוזריה נקסט דור בשוק לוינסקי האהוב ● והיא בהחלט מספקת את הסחורה ● האוכל כאן מצוין ● טוב מספיק כדי לבקר בבושוויק גם אם אינך חובב קוקטיילים ● ביקורת

המבורגר קום איל פו / צילום: אפיק גבאי
המבורגר קום איל פו / צילום: אפיק גבאי

הקיר המתנשא מעל ראשנו שווה הכול. זה לא ממש קיר. זהו צדו של חניון גרוזנברג המפורסם, לפחות אם אתה תל-אביבי מושבע, העושה מדי פעם את הטעות הפטאלית ומגיע למרכז העיר במכוניתך במקום לנסוע בקו 5. ואז, או אז, אם איתרע מזלך ואפילו מיטב הטריקים הקלאסיים שלך לא צלחו (חניית נכה שמותר לחנות בה אחרי שבע בערב, חניית שגרירות כנ"ל), ואתה נאלץ להפקיד את רכבך, וחלק נכבד ממיטב כספך, בחניון שאינו מזן הפנגו, ובכן, אם כל התנאים הללו מתקיימים - אין סיכוי שאינך מכיר את חניון גרוזנברג רב הקומות בעל הפיתולים והקימורים, שהיו אולי מחמיאים למותניה של עלמה צעירה, אבל לא לנהג בגיל העמידה אחרי כוס יין.

צדו הדרומי של החניון הנפלא הזה - אני מת על חניונים, אפילו מסריחים, וגרוזנברג אינו מסריח, רק מפותל מדי כאמור - הוא מה שאתה רואה כשאתה יושב בחצר האחורית של בושוויק, בר הקוקטיילים/המסעדה החדשה במלון הבוטיק החדש אף הוא, פבריק. והצד הזה, שנראה כמו מקט תפאורה מסרט מדע בדיוני דל תקציב או סרט אימה דל תקציב לא פחות, הוא כאמור סיבה מספיק טובה לבקר במקום החדש הזה.

אך אל דאגה, עוד לא נסתתרה בינתי לגמרי ולא אתחיל דווקא עכשיו לשלוח אתכם למקומות, ועוד חדשים, רק בגלל קיר של חניון, מרהיב ככל שיהיה. וזאת, אף שאני דוגל בעמדה שאם נחמד וכיף, יפה ונעים - האוכל עצמו יכול להיות פחות חשוב מכל השאר. ואכן, נחמד וכיף ויפה ונעים בבושוויק.

אבל היי, מה ציפיתם ממקום שחתומים עליו אנשי בר הקוקטיילים אימפריאל, אולי בכיר הז'אנר במקומותינו. וחוץ מזה, זה הרי מדור ביקורת מסעדות; וברי קוקטיילים - מקומם יכירם במדור הסמוך. ובכן, אנחנו כאן לא בגלל הקוקטיילים. כלומר גם, אבל לא רק. ורק בשביל לסגור כבר עכשיו את הפינה הזו, הללו אינם מתעלים כאן למעלת אחיהם בבסיס האם, ונדמה לי שגם אינם מתכוונים לעשות כך. כלומר הם טובים, הקלאסיים והמופרעים, אבל נעדרי אותו ברק וטירוף ואולי גם רצינות תהומית שבה מעורבבים המשקאות באימפריאל. ואולי טוב שכך. מכיוון שזה משאיר אותך פנוי רגשית להתעמק באוכל.

קוקטלים מקצועניים/ צילום: אפיק גבאי

כאן חברו אנשי האימפריאל לאביבית פריאל-אביחי, השפית הוותיקה החתומה בשנים אחרונות על האוכל באוזריה ואוזריה נקסט דור בשוק לוינסקי האהוב. והיא בהחלט מספקת את הסחורה. האוכל כאן מצוין. טוב מספיק כדי לבקר בבושוויק גם אם אינך חובב קוקטיילים.

הזמנו אם כן שני קוקטיילים, נובלס אובליז' (היה פה כבר מבקר מסעדות שלא טעם אף קוקטייל, ועל הדרך גם השתלח בז'אנר כולו. נו שוין). הנגרוני הקלאסי אכן היה כזה, כלומר קלאסי. ערבוב מוצלח של ג'ין, מרטיני ביטר ותוספת וורמוט אדום, שהברמנים כאן רוקחים בעצמם מכמה סוגי וורמוט. גם הג'זמין (יעני יסמין) שלא הכרתי היה מצוין - ג'ין, מרטיני ביטר, ליקר תפוזים ומיץ לימון. נסו את זה בבית. Here Comes The Tiger שהזמנו קצת אחר כך, היה קצת יותר נועז - מסקל קיצוני במיוחד מבית מאגיי (כתבתי עליו פעם) - מעושן להחריד ומפחיד, מעורבב עם ליקר שרטרז צהוב, חלמון ביצה וחמציצים (!), לנועזים בלבד.

והנה בא לא רק הנמר אלא גם האוכל. ברוסקטות מטיאס (אולי מחווה של השפית לשוק לוינסקי?) היו קצת פחות אסליות ממה שאתה יכול לדמיין ויותר מעודנות. הן נמרחו בשמנת וקושטו בצנוניות כבושות ובצל ירוק. לא היה עובר אצל מתי המקלל, שכנה של האוזריה, אבל כאן זה סבבה. הסלט הירוק כלל חוץ מהעלים המתבקשים גם כמה פרחי מאכל כמנהג הימים הללו, וקצת "פיצוחים". יופי.

עכשיו הגיעו התותחים היותר כבדים. יחסית. סנדביץ' הקורנדביף היה פשוט נפלא. הוא הוגש בלחמניית פרעצל רכה ומרהיבה. הנוער התנחם בהמבורגר משובח עשוי קום איל פו, שאפילו תוספת שמן הכמהין לצ'יפס שלידו לא הצליחה לקלקל אותם. אולי בזכות המתינות ואולי בזכות הפרמזן שגורד בנדיבות מעל ועורר את געגועיי לצ'יפס עם הקצ'קבל שהוגש פעם ברומניה של מריאנה בלווינסקי. שוב לוינסקי.

הנוער העוד יותר צעיר בחר בנאגטס עוף פריכים ועסיסיים, שגם בניו אורלינס או בשיקגו היו חותמים עליהם בשמחה, שלא לדבר על מקדונלד'ס (היו מתים לנאגטס כאלה). הם טוגנו בבלילת בירת גינס והוגשו עם איולי סרירצ'ה.

בושוויק/ צילום: אפיק גבאי

קינחנו בפאי לימון מצוין ויצאנו עליזים וטובי לב לדרך. בושוויק כבר אינו יכול להיחשב כאוונגרד בעירנו משופעת ברי הקוקטיילים, מלונות הבוטיק ומסעדות השף. אבל הוא גם לא צריך. אוכל ברים משובח, קוקטיילים מקצועניים, שירות אדיב ותפאורה מקסימה גם אם לא מצאתם מקום בפנים על הבר (דווקא היה, אבל אנחנו נדלקנו כאמור על קיר החניון המופלא), הם כל מה שיהודי מקשיש כמוני יכול לבקש, אפילו אם בכלל לא ידע שבא לו על שכאלה.

תהיו בריאים, חברים, ורק תמשיכו ככה. אנחנו כבר נחפש חניה בעצמנו.

כדאי להכיר | סרירצ'ה. רוטב הסרירצ'ה היה פעם משאת נפש של חובבי חריף מקומיים. מאז, הספיק לעשות עלייה והוא קל להשגה יחסית. הסרירצ'ה הוא רוטב צ'ילי הכולל פלפל צ'ילי כמובן, חומץ, שום, סוכר ומלח והוא נקרא על שם העיר סי ראצ'ה במזרח תאילנד שם (אולי) יוצר לראשונה.

בושוויק | פרטים: נחלת בנימין 28, בתוך מלון פבריק. תל-אביב. טל' 03-5678006. א'-ש' 17:00-00:00 | מחירים: ברוסקטת מטיאס - 28 שקל, סלט ירוק - 45, המבורגר - 62, קורנדביף - 42, נאגטס - 42, פאי לימון - 42, נגרוני - 48, ג'זמין - 48, הנה בא הנמר - 54 שקל

השורה התחתונה: יקר אבל שווה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתנטפליקס מסתערת בכל הכוח על האוסקר. בהוליווד לא מתכוונים להקל עליה