הנקראות ביותר

גם אנחנו אשמים במות פועלי הבניין

מה היה קורה אם אנשים היו מחרימים חברות כמו אלקטרה בנייה?

אנטון והאבוקדו / איור : תמיר שפר
אנטון והאבוקדו / איור : תמיר שפר

א.

הילדה נפלה בבית הספר וקצת התנפחה לה היד אז הלכנו למוקד לראות אורתופד. אם היו קוראים לו עודד, זה היה מושלם, אבל קראו לו אנטולי. בכל מקרה, בסביבות תשע וחצי בבוקר, ממש מספר אחד או שניים לפני התור שלנו התחילה להגיע שיירה של פועלי בניין ממגוון אתרים. מקרים קלים, אלה שלא מצדיקים חדר מיון ובטח שלא דיווח חדשותי: אחד בא עם מסמר ענק בירך, לשני נפלה בלטה על הכתף, שלישי החליק ועיקם קרסול, רביעי שבר שלוש אצבעות ברגל, חמישי נכווה בחומצה, שישי הגיע עם תחבושת אריק שרון על המצח וכך הלאה; מצעד הד**א*ב*ה.

תוך כדי שישבנו שם במזגן וחיכינו בתור, מתו שני פועלי בניין. נעמאן ח'ליל דעדוש, בן 56, נדרס על-ידי טרקטור בסלילת כביש באבן יהודה. ברמת בית שמש נפל סלע על ראשו של מוחמד נדאל ברגות בן ה-22. מאוחר יותר באותו היום, התחשמל למוות בהרצליה טכנאי הדודים מוחמד שואהנה, גם הוא בן 22. שלושה הרוגים ביום. ערב קודם מת אנטון מרצ'נקו בן ה-26 אחרי שנפל לפיר אשפה מגובה של 14 קומות באתר פארק הים של חברת אלקטרה בנייה בבת ים - הפועל העשירי שנהרג באתרים של אלקטרה בנייה בשלוש השנים האחרונות. למה החברה הזו עדיין בונה? למה אף אחד לא אוטם את המשרדים שלה בבטון? איך זה שהיא ממשיכה להיסחר בבורסה כאילו כלום?

פועלי בניין / צילום: תמר מצפי

תחת הערך "חזון" באתר שלה, נכתב כי היא "שואפת להשפיע ולהעניק ערך מוסף לתחום הבנייה בישראל* אלקטרה בנייה תמיד צעד קדימה, וזאת באמצעות ההון האנושי שמהווה חלק בלתי נפרד מהצלחת החברה". וואו.

סרגיי, אחיו היחיד של אנטון מרצ'נקו, ספד לו בפייסבוק. בין השאר כתב: "אתה חסר לי, רוצה שתחזור אבל איזה בן זונה לא דאג לבטיחות שלך. כואב לי הלב איך נפלת מקומה 14, איך לא חשבת עליי, אחיך הקטן, כשעשית את הצעד הזה לבדוק מה היה שם. אני מאמין שפחדת נורא כשנפלת ובסוף חשבת על המשפחה שלך, אבל היה כבר מאוחר". וזה דבר שלא נותן לי מנוח: מה חושבים ומה מרגישים רגע לפני שמתים, מה חשבו ומה הרגישו מרצ'נקו, דעדוש, ברגות ושואהנה רגע לפני שנכנסו לסטטיסטיקה בתור הרוגים 33 עד 36 בענף הבנייה מאז תחילת 2018?

כ-150 פועלים נפצעו קשה ובינוני מתחילת השנה, אבל המספר האמיתי גדול בהרבה. חלקם מוסעים למחסומים ונזרקים שם, לא נספרים בשומקום. כ-8,000 פציעות מדווחות בשנה. מ-2006 נהרגו כ-400 פועלי בניין, אבל אף קבלן - אף קבלן - לא איבד את רישיונו.

אין דבר, טוב למות בעד ארצנו.

ב.

אוהבים אבוקדו? השבוע עמד הפרי הירוק במרכזו של דיון ציבורי שהתחיל בשאלה תמימה בשעשועון של ה-BBC: האם האבוקדו (כמו גם שקדים, מלונים וקיווי) ראויים למאכל של טבעונים אדוקים / קיצוניים, מאחר שבגידול המסחרי שלו מעורב ניצול מחפיר של בעלי חיים מסוג דבורים. אני לא כותב את זה כדי להסתלבט על הטבעונים, בחיי. להיפך. אומנם אני אוכל-כול, אבל זה רק בגלל שאני שונא להתעסק באוכל. כשאני רעב, אני לוקח מה שיש. אם הטבעונות הייתה קלה כמו האומניבוריות, הייתי שם בלי לחשוב פעמיים. מבחינתי, טבעונות זה כמו כשרות או דיאטה פליאוליתית: כל מה שגורם לי לחשוב שנייה מיותרת על האוכל שלי, לא מעניין אותי.

אבוקדו גליל / צילום: מועצת הצמחים

ועדיין, אני מעריך את הדקדקנות וההקפדה של הטבעונים על מניעת סבל ומוות מיצורים אחרים. הלוואי שהיינו מתייחסים לפועלי הבניין כמו שהם מתייחסים לאבוקדו, או דבורים, אבל לצערנו, המדינה חושבת על פועלי בניין כמו שאני חושב על רוטב הולנדז: בחיים שלי לא חשבתי על רוטב הולנדז. עד שחיפשתי אותו בגוגל לא ידעתי מה זה. נשמע מגעיל כמו כל המטבח הצרפתי.

המדינה אשמה, אבל להאשים את המדינה זה בכייני. גם אנחנו אשמים. תחשבו מה היה קורה אם אנשים היו שואלים - או לפחות חושבים - כמה אנשים נפגעו בעבודה על הדירה שהם קונים, ואיך. מה היה קורה אם אנשים היו מחרימים חברות כמו אלקטרה בנייה? אם בכניסה לפרויקט פארק הים היה מוצב שלט: "אנטון מרצ'נקו מת בשביל הבניין הזה - תחשבו עליו שנייה"?

אם אנחנו לא חושבים על הפועלים האלה כמו על בני אדם, אולי נחשוב עליהם כאבוקדו, או אננס - דברים שאכפת לנו מהם.

ג.

מתחילת השנה נהרגו עשרה הולכי רגל ו-16 רוכבים בתאונות שמעורבים בהן אופניים חשמליים, על-פי נתוני הרשות לבטיחות בדרכים. המרכז הלאומי לחקר הטראומה (יש דבר כזה) מעריך שעד סוף השנה יהיו 22 הרוגים, פי 3 יותר מאשר בשנה שעברה. משהו כמו 2,200 תאונות התרחשו השנה. בכל שאר התחומים, אגב, יש ירידה במספר ההרוגים.

רכב הפוך לאחר תאונת דרכים  / צלם: תמר מצפי

לרוכבים יש יתרון (או חיסרון) מקאברי על פועלי הבניין - עוד לא פגשתי פועל בניין מפורסם, אבל מדי פעם מת או נפגע רוכב אופניים מוכר והנושא כובש לו מקום על סדר היום והמדינה רועשת וגועשת לכמה ימים. זה עובד: הממשלה החליטה להילחם בתופעה עם החמרת אכיפה וענישה, רישום של הכלים והכשרה לתלמידים. תנו לי להמר פה על 15 שקלים שכמעט שום דבר מזה לא יקרה. לא תהיה שום אכיפה לצערי הרב, מלבד מבצעים ראוותניים פה ושם. וההכשרה לתלמידים? בחייאת.

גם כאן המדינה אשמה, ברור. אבל להאשים רק את המדינה זה קל. בנאדם, זה שאין שביל אופניים לא נותן לך את הרשות לנסוע באדום נגד הכיוון בלי קסדה כשאתה מדבר בטלפון ומרכיב חברה. מי שקונה לילד שלו קורקינט, לא מכריח אותו לחבוש קסדה ולא בודק שהוא לא ביטל את הגבלת המהירות, מסייע לפשע בלי קשר לזה שהנתיבים לא משהו. אתה באמת צריך פקח בשביל לא לרדת מהמדרכה או לכל הפחות לעמוד כשזוג זקנים הולך מולך? חוקים הם בלתי נמנעים ולאכוף אותם זה חשוב, אבל שום דבר לא שווה אם לאנשים לא אכפת.

ד.

באותו היום שבו מתו ארבעה פועלי בניין, פרסם המשרד להגנת הסביבה את "דוח מדד ההשפעה הסביבתית ל-2017" ובו רשימת המפעלים המזהמים בישראל. ואלו הן החברות המזהמות ביותר: רותם אמפרט נגב, בז"ן, בית זיקוק פז אשדוד, מפעל כרמל אולפינים ומפעל גדיב מקבוצת בז"ן, מפעל מגנזיום ים המלח, תחנת הכוח רוטנברג של חברת חשמל, מפעל נייר חדרה, מפעל טבע טק, ותחנת הכוח בחדרה. בנוסף, נרשם זינוק של עשרות אחוזים בזיהום של לא מעט חברות אחרות. חמישה מהמפעלים בעשירייה הראשונה של המזהמים הם בבעלות החברה לישראל שנשלטת על-ידי עידן עופר, אבל הוא בלונדון, אז הכול סבבה בשבילו.

עידן עופר. מה שלא השיג באיומים הוא ינסה להשיג בנחמדות / צילום: רויטרס

בגדול, המצב משתפר, אבל לאט, לאט מדי. הפליטות של תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית לנפש בישראל עדיין גבוהות מהפליטות ברוב האיחוד האירופי ובחיפה ממשיכים למות מסרטן יותר מאשר בכל הארץ. "בנפת חיפה", כתב משרד הבריאות במסמך שפורסם החודש ("עדכון היארעות סרטן בישראל לפי נפות"), "נצפה עודף מובהק בתחלואה בסרטן עבור רוב סוגי הסרטן שנבדקו ברוב או בכל תקופות הזמן". מחקר אחר מצא קשר אפשרי בין לידת תינוקות במשקל נמוך לקרבה למפעלים. תגובת בז"ן אגב, הייתה: "לא ניתן להסיק מהנתונים על קשר בין זיהום סביבתי לתחלואה". מצחיקולים. זה קצת כמו שאלקטרה בנייה הייתה אומרת שלא ניתן להסיק שיש קשר בין נפילת הפועל למותו.

גם בזה המדינה אשמה, אבל הפעם היא האשמה היחידה. אין לה לאן לברוח: אנחנו יכולים להחרים קבלנים ולא לצאת מהבית כדי שלא נידרס, אבל אנחנו לא יכולים לא לנשום את האוויר של ישראל. מה אנחנו, עידן עופר?

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתלוקחים את העתיד לידיים! במלוא המרץ!