הנקראות ביותר

המתכון לעובדים מאושרים: שבוע עבודה בן 4 ימים

השחיקה העקבית בהפרדה בין עבודה לחיים פרטיים והציפייה לשעות עבודה מרובות גרמה לתופעה הפוכה: יותר ויותר קולות מציעים לעבור לשבוע עבודה בן 4 ימים ● בשבדיה ובאיסלנד ניסו זאת וגילו כי מרבית העובדים מרוצים יותר, פרודוקטיביים יותר ולוקחים פחות הפסקות ● ומה בישראל? יש עוד לאן לשאוף

loading

הפחד מאוטומציה של מקומות עבודה יצר שיח אחוז פאניקה בקרב פוליטיקאים וכלכלנים, אבל גם הוליד חשיבה מחודשת על אמיתות ישנות כמו שכר מינימום והאופן שבו מוגדר שבוע העבודה. בתחילת החודש אמרה פרנסס או'גרדי (Frances O'Grady), יושבת ראש איגודי הסחר בבריטניה, שבמאה הנוכחית "נוכל לזכות בשבוע עבודה בן 4 ימים" - או למדקדקים: בין 28 ל-30 שעות שבועיות. או'גרדי אמרה כי היא מעוניינת בשינוי שיעזור לעובדים בכל הדרגים ליהנות מפירותיה של הקדמה הטכנולוגית עד סוף המאה הנוכחית: "הגיעה העת לחלוק את העושר מהטכנולוגיה ולא לאפשר לאלו העומדים בראשה לתפוס את כולו לעצמם. זו תהיה חזרה לימי עבודה שלווה".

או'גרדי נתנה במה לרחשי הלב של עובדים רבים שמאמינים שאפשר לשמור על תפוקה זהה בפחות שעות עבודה. סקר שפורסם זמן קצר לפני כן על ידי מכון Kronos מצא ש-45% מהעובדים מאמינים שהם יכולים להשלים את המשימות היומיות בפחות מ-5 שעות עבודה. שליש מהנשאלים אף היו עוברים לשבוע עבודה מקוצר גם אם משמעות הדבר הייתה קיצוץ של 20% משכרם. 71% ציינו כי העבודה מפריעה להם לנהל חיים פרטיים מאוזנים.

זו מנגינה אחרת מזו שהתרגלנו אליה בכל מה שקשור לעלייתו של מגזר הטכנולוגיה והשפעותיו על שוק העבודה - מציאות שבה מתקיימת שחיקה עקבית בהפרדה ובאיזון בין העבודה לחיים הפרטיים. מדובר בעובדי הייטק מהמעמד הבינוני והגבוה, עבורם מטפחים סביבת עבודה גדושה פעילויות לשעות הפנאי כדי שישארו במשרד ויאמינו שעבודה מסביב לשעון היא סבירה. אך במקביל מדובר גם בעובדי הצווארון הכחול ובמציאות שנוצרה על ידי חברות הטכנולוגיה במפעלים, מחסנים ושירותי לוגיסטיקה אחרים, וביסוס כלכלת חלטורות (gig) לפיה עבודה מסביב לשעון היא סוג של חופש תעסוקתי.

מספר ממוצע של שעות עבודה שבועיות בפועל

הדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא אמזון, שמעסיקה 566 אלף עובדים ברחבי העולם, מרביתם עובדים שעתיים בשכר מינימום שמותיר רבים מהם מתחת לקו העוני. לאורך השנים התקבלו תלונות על כך שתנאי העבודה שאמזון מספקת לעובדיה הם בלתי נסבלים. אלו כוללים בין היתר דרישה לעמוד במכסות בלתי אפשרויות, מעקב מתמיד וצמוד של מצלמות אבטחה, העדר הפסקות מנוחה, וציפייה לעבוד לא פחות מ-55 שעות שבועיות. כל זה בזמן שג'ף בזוס, המייסד והמנכ"ל של ענקית הקמעונאות המקוונת, הוא האדם העשיר בעולם עם הון אישי שמוערך ב-165 מיליארד דולר.

חיכוך בין עבודה לחיים פרטיים

שבוע עבודה בן 5 ימים קיים בעולם המערבי רק כ-100 שנה, לפני כן מספר ימי העבודה נע בין שמונה (ואחריהם יום שוק, ששימש כיום מנוחה) לעשרה ימי עבודה שאחריהם יום מנוחה - וכמו כן היה מקובל לעבוד גם 16 שעות ביום. אך דפוסי העבר יכולים להשתנות וכך, עם הזמן, לקראת אמצע המאה ה-20 התבסס שבוע עבודה בן 40 שעות. הדבר קרה בזכות התחזקות תנועות זכויות אזרחים ואיגודים מקצועיים, שלחצו על הממשלות למסד את מערכת היחסים הפרועה בין העובדים למעסיקיהם, להגדיר כללים ברורים הנוגעים לסטנדרטים של שכר, הטבות ושעות עבודה. בצרפת התהליך לא נעצר בכך, ובשנות האלפיים שבוע העבודה הופחת בחוק ל-35 שעות.

בשנות ה-30 של המאה שעברה, בשיא תקופת המשא-ומתן על הגבלת שעות העבודה, כתב הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס (John Maynard Keynes) על "עידן של פנאי ושפע" - הרגע שבו עושר יתורגם לפנאי ובני האדם יעבדו רק 15 שעות בשבוע, או 3 שעות ביום. קיינס דיבר על עתיד לא רחוק שבו פנאי - ולא עבודה - יגדיר את חיינו ולראשונה מאז ששהאדם והאישה התפתחו נצטרך להתמודד עם השאלה כיצד להשתמש בזמן הפנוי ובחופש העצום.

בזכות מעמדו של קיינס ככלכלן-כוכב רעיונותיו לא בוטלו ללא התייחסות, אלא אף הפכו לזרע הספק שנובט בכל מה שנוגע למודלים ברורים של שעות עבודה. יותר מכל, מה שהשאיר לאורך השנים את חזונו של קיינס בתודעה הציבורית הוא החיכוך הגובר בין הציפייה של מעסיקים לשעות עבודה ארוכות, לבין רצונם של העבודים לנהל חיים פרטיים.

אפילו מערכת החינוך המערבית מעולם לא הטמיעה שעות לימודים ארוכות, וברובה עדיין מציעה יום לימודים שהוא במקרה הטוב קצר בשעה-שעתיים ממספר השעות העבודה ביום. בישראל המצב אף קיצוני עוד יותר משום שיום לימודים במערכת החינוך הממלכתי מסתיים לכל המאוחר בשתיים בצהריים - 4 שעות לפני תום יום העבודה.

ניתן לעבוד פחות ולהשאר יעילים

קיינס ואו'גרדי לא לבד. הקריאה שלה אמנם פתחה החודש שיח ער בבריטניה ובארה"ב, שבהם שבוע העבודה הוא מהארוכים בעולם המערבי (אבל לא מישראל שמככבת בראש הרשימה), אבל היא רחוקה מלהיות חסרת תקדים. בשנתיים האחרונות מדינות, חברות, איגודים ומוביל דעה שופכים לדיון ניסויים, הצהרות ומבצעים שינויים אמיתיים.

רק לפני שבועיים קרא המיליארדר ריצ'רד ברנסון למעסיקים לאמץ את הרעיון בעצמם. בעלי הקונגלמרט וירג'ין טען שעם הטכנולוגיה שקיימת היום, אין סיבה שאנשים לא יכולים לעבוד פחות ולהיות יעילים באותה המידה. הכוונה היא לא רק לבינה מלאכותית אלא גם ביסוס רשתות 5G, מציאות מדומה ורבודה.

וירג'ין, שמעסיקה 69 אלף עובדים ברחבי העולם, מציעה לעובדיה חופשה בלתי מוגבלת ואפשרויות עבודה מהבית. "הגמישות להישאר בבית יכולה להיות ההבדל בין הורה שמתקדם בקריירה שלו לבין אחר שנאלץ לעזוב", כתב ברנסון: "הכוונה היא לא רק לתת להם לעבוד מהבית או לקצץ יום ולצפות לאותה התפוקה, אלא לייצר באמת גמישות מובנת".

ברנסון אגב, הוא לא המיליארדר היחידי שאומר בדיוק את הדברים האלו. לצידו גם ג'ק מא, מייסד ויו"ר עליבאבא, שהעריך ב-2017 שבעוד 30 שנה בני האדם יעבדו 4 שעות ביום או 4 ימים בשבוע. בינואר מייסד מייקרוסופט ביל גייטס אמר בפורום הכלכלי העולמי כי התקדמות בתחום הבינה המלאכותית תוביל לחופשות ארוכות יותר.

בבריטניה, איגוד הדואר המלכותי נלחם וניצח בשנתיים האחרונות במאבק לקיצור שעות העבודה, כיוון שהתחום נהנה מתהליך אוטומציה נרחב. בדואר קראו להרחבת שעות פעילות הדואר בתחומים אחרים בעקבות ייעול תהליכי המיון וההפצה. באיגוד ראו הזדמנות לצמצם את שעות העבודה הארוכות.

בפברואר, IG Metall, מהאיגודים הגדולים במערב גרמניה עם 2.3 מיליון עובדים מ-700 חברות הנדסה, הגיע להסכמות עם המעסיקים על קיצור של שבוע העבודה ל-28 שעות. הקיצור ישפיע על שכר העובדים, אך הוא נתון לבחירה. בין החברות שחתומות על העסקה נמצאות ענקיות כמו דיימלר ו-Bosch. באפריל הודיעו בישראל על קיצור שבוע העבודה מ-43 שעות ל-42, רחוק שנות אור מהשיח השולט בעולם המערבי.

ביולי הודיעה חברה עיזבונות וצוואות ניו-זילנדית בשם Perpetual Guardian שמעבר לשבוע עבודה בן 4 ימים (32 שעות במקום 40) שיפר את פעילותה ואפילו את שירות הלקוחות שלה. זו היתה הצלחה כה גדולה ש-Perpetual Guardian הודיעה על מעבר למתכונת עבודה זו באופן קבוע.

תוצאות הניסוי בחברת העיזבונות תאמו לאלו שהתקיימו בשבדיה ואיסלנד. שתי מדינות הצפון ביצעו ניסויים דומים במגוון רחב של עסקים עוד ב-2016 ומצאו כי קיצור שבוע העבודה שמר על פרודוקטיביות בתי העסק ובמקרים רבים אף העלה אותה. הם צמצמו את טביעת הרגל הפחמנית של העסקים ועזרו לצמצם את הפערים בין נשים וגברים.

על פי תוצאות הניסויים בשבדיה ובאיסלנד, עובדים הגיעו בזמן ולא יצאו מוקדם, לא לקחו הפסקות ארוכות ומרובות, היו מרוכזים יותר ולא התפתו לפעילויות מיותרות כמו גלישה בפייסבוק או צפייה בסרטונים ביוטיוב, שמחקרים אחדים מראים כי הם מכונות שואבות זמן ועובד ממוצע מבלה בהם כמעט שעה בכל יום עבודה. יתר על כן, העובדים היו יעילים יותר, לחוצים פחות ואולי הכי חשוב - מאושרים יותר. אושרו של העובד לא צריך להיות חשוב לעסקים רק בגלל ההומניות הבסיסית בכך, אלא גם משום שהדבר הגיוני כלכלית: עובדים מאושרים יותר נוטים להתפטר פחות וכמו כן הם נוטים פחות לקחת ימי מחלה וחופשה הקשורים ללחץ, חרדה, דיכאון, עומס יתר או שחיקה מהעבודה. מחקר שבוצע ב-2015 מצא ש-78% מהעובדים שלוקחים יום מחלה, עושים זאת כדי לטפל בעיניים אישיים.

עם זאת, ברור שזה לא יהיה כל כך פשוט. בשבדיה למשל, העובדים אולי היו מרוצים, אבל במקומות עבודה שחלק אינטגרלי מהפעילות דורשת זמינות גבוהה - כמו משרדים ממשלתיים שעונים לפניות הציבור או מרכזים טיפוליים - המדינה נאלצה להעסיק עובדים נוספים כדי לעמוד בעומס העבודה. הדבר גרר עלויות כספיות נוספות לא צפויות על הרשויות המקומיות.

ללא שיווי משקל - עומס על המשק

מחקר באוניברסיטת אוקלנד שעקב אחר חברת הקרנות בניו-זילנד, העריך כי קיימת נקודת שיווי משקל לא ידועה, שממנה והלאה קיצור שעות העבודה יפחית את תפוקת בית העסק. מדובר בנקודה רגישה, שמשתנה לפי סוג העבודה והעובדים עצמם, והצורך למצוא אותה על ידי ניסוי וטעיה עלול לדחות את הניסיון להפחית את שעות העבודה.

על אף ש-45% מהעובדים מאמינים שהם יכולים לדחוס את העבודה שלהם לשבוע עבודה מקוצר, 37% מאמינים שהם לא יכולים. בצרפת, שם נהוג בחוק שבוע קצר בן 35 שעות, הרי שבפועל הוא עומד על 39.5 שעות שבועיות פשוט משום שהתבססה תרבות שעות נוספות עזה במטרה לעמוד במטלות. כל עוד לא מוצאים את נקודת שיווי המשקל, סופו של שבוע העבודה הקצר שהוא יעיק על המשק בהוצאות כלכליות חריגות.

מבקרים אחרים טוענים שקיצור שעות העבודה, במיוחד עבור עובדים בשכר נמוך, עלול למעשה להגדיל את האי שוויון החברתי - להרחיק את העניים עוד יותר מחיי נוחות ומותרות ולהעמיס עליהם יותר שעות נוספות.

קיינס, שהלך לעולמו ב-1946, לא נותר אדיש לנבואתו והבין כי הרעיון של שעות עבודה מועטות מבהיל: "לא ניתן לצפות לעתיד ללא חרדה, שכן הוכשרנו זמן רב מדי לשאוף לא ליהנות. זו בעיה מפחידה לאדם רגיל ללא כישרונות מיוחדים לכבוש את עצמו". אך אלו, בינתיים, צרות של עשירים. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתמילוטל לעובדים השובתים: "סכנה מוחשית לסגירת המפעל"