הנקראות ביותר

הצלה נקודתית זו לא שיטת ניהול

המדינה מעדיפה להעביר תקציבים בכל פעם שגוף בריאות קורס על חשבון התכנון ארוך הטווח

איך הפכה העלייה בתוחלת החיים לנטל המרכזי על מערכת הבריאות? / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
איך הפכה העלייה בתוחלת החיים לנטל המרכזי על מערכת הבריאות? / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

נוכח גירעונות העתק של בתי החולים בישראל, הממשלה נאלצת להכניס את היד לכיס - וזה לא בהכרח דבר רע. אם הפוליטיקאים, שקובעים את סדר העדיפות הלאומי, לא מציבים את מערכת הבריאות בראש, אולי המציאות הגירעונית המתפתחת בשטח היא זו שתכפה על יהממשלה להגדיל דה-פקטו את המימון הציבורי.

דוח שנתי שמפרסם משרד הבריאות, חושף את עומק הגירעונות של קופות החולים ובתי החולים בישראל לשנת 2017. דוח שממנו עולה עד כמה בתי החולים מהווים משקולת תקציבית כבדה על קופות החולים. רק בפרמטר של תפעול בתי חולים זינק בשנת 2017 הגירעון של כללית בריאות כללית לכ-2.513 מיליארד שקל (1.951 מיליארד שקל בשנת 2016), ומכבי שירותי בריאות רשמה הפסד בסך של 113 מיליון שקל מהפעלתו של בית החולים אסותא באשדוד (גירעון שהוסיף לגדול ב 2018).

גירעונות עתק, שבפועל מתורגמים לשחיקה בהיקף ובאיכות השירותים הרפואיים, ופגיעה קשה בתנאי האשפוז בישראל. כיום המציאות האשפוזית במחלקות רבות אינה ראויה. מציאות שכוללת מבנים מוזנחים, צפיפות איומה בתוך החדרים, מיטות במסדרונות, זיהומים שחוגגים, תת-תקינה (כוח אדם) ועוד. אז אם בשם שיפור סטנדרט האשפוז לציבור החולים בישראל, שלא לומר התאמת המצב במחלקות האשפוז למציאות טיפולית ראויה, הגירעונות התופחים יאלצו את ממשלת ישראל להשקיע בבתי החולים כסף ציבורי מחוץ למסגרת התקציב מתוכנן - דיינו.

כדוגמה לסטנדרט אשפוז ראוי יש להביט על בית החולים אסותא אשדוד, שנבנה באישור מדינת ישראל ושמציב במערכת הבריאות סטנדרט אשפוז ציבורי גבוה ומבורך, תוך שהוא שם לעצמו מטרה: אין חולים במסדרון. זהו סטנדרט אשפוז גבוה, שאליו יש למשוך את המערכת הציבורית, ושראוי היה כי ממשלת ישראל תאמץ אותו כתוכנית אסטרטגית מתוקצבת בכל בתי החולים הציבוריים בישראל, ממשלתיים ולא ממשלתיים כאחד. חובתה של הממשלה כלפי הציבור לשמור על יציבות כל בתי החולים, ולהבטיח תנאי אשפוז הולמים לכלל במערכת הבריאות הציבורית.

בפועל, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שבית חולים ציבורי פלוני יקרוס, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתי חולים ציבוריים מרכזיים. מכאן, ובכל מקום שבו בית חולים ציבורי נכנס למצוקה תקציבית חריפה, שמאיימת על המשך פעילותו, נכפה על ממשלת ישראל להכניס את היד עמוק לכיס ולהזרים כספים. כי במעין היגיון מעוות, במקום לתקצב כראוי את מערכת הבריאות מלכתחילה (תוך מתוך אפשרות לתכנון קדימה), המציאות מלמדת שהממשלה מעדיפה קודם לשחוק את בתי החולים ולהוריד את רף הטיפול הרפואי, ורק אז לדון בתוכנית הצלה לבית חולים ספציפי או להתכנס לדיון דחוף על מצבם הפיננסי הרעוע של בתי החולים. בדיוק כפי שהתרחש בדיון מיוחד שנערך בוועדת הכספים (8.8.2018) במסגרתו דובר שבתי החולים הציבוריים זקוקים לתוספת תקציבית חיונית של כמיליארד שקל.

כעניין של מדיניות, לא ניתן לנהל את מערכת בריאות בשיטה של הרעבה תקציבית עד סכנת קריסה, ואז גיבוש 'הסכמי ההצלה' ומתן תוספת כספית חריגה. הגיע העת שקברניטי המדינה יפנימו כי הדרך הראויה והיחידה להבטיח את יציבותה ואיכותה של מערכת הבריאות הישראלית עוברת דרך שינוי תפיסה תקציבית יסודית. כזו שתקבל ביטוי ממשי ביכולת של בתי החולים לנהל תקציב הולם ובראייה קדימה, ולא שרידות תזרימית מאיימת ותקווה לתמיכה כלכלית בדיעבד. שינוי תפיסתי שכולל התאמה של ההוצאה הציבורית בתחום הבריאות למציאות המתפתחת (צורכי אוכלוסיית ישראל והכרה בהתקדמות הרפואית) ויצירת מנגנון פנימי חדש לתקצוב בתי חולים.

■ הכותב הוא עורך דין מומחה לכלכלת בריאות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתהעברת הטיפול הרפואי לקהילה - רק צעד ראשון