הנקראות ביותר

"מאבק הגז חשוב והכוח שלי ביכולת לתקשר דבר משעמם"

איך היא נהפכה משחקנית שמבליעה את הקול שלה לאקטיביסטית שלא עושה חשבון? בראיון אישי ל"לייידי גלובס" מספרת נלי תגר על הטרנספורמציה שהפכה אותה לפעילה חברתית, מגלה למה התייצבה בחזית המאבק נגד אסדת הגז בחוף דור ומסבירה למה מחקה את האפליקציה של פייסבוק

נלי תגר / צילום: רונן פדידה
נלי תגר / צילום: רונן פדידה

לפני 10 שנים נלי תגר לא הייתה מעזה להצטלם בבגד ים בשם מחאת הגז. למעשה, סביר להניח שהיא לא הייתה מצטלמת לשום מחאה. היא, שמפזזת היום בנונשלנטיות מלאת ביטחון כדי לקושש תמיכה עבור מאבק שהיא מאמינה בו, עברה טרנספורמציה אישית, שהפכה אותה מדעתנית לטנטית לאקטיביסטית שלא עושה חשבון לאיש. וזה לא עניין של מה בכך. תגר קטנה פיזית, בסך-הכול 1.57 מטר, עם מראה דקיק ושברירי. אפשר בקלות לחשוב שהיא חיילת משוחררת, ולא אישה בת 34, כבר אמא בעצמה לילד בן שנה וארבעה חודשים.

"תמיד כשאני יוצאת מהבית אני ב'היכון', היא אומרת. "אני קטנה פיזית. לא צריך מאמץ עילאי כדי לחנוק אותי בשתי ידיים, וזה בעייתי, כי מבפנים אני מרגישה חזקה, אבל מבחוץ הלוק שלי חלש. בגלל זה הרבה פעמים הטרידו אותי, ואני חווה את זה כל החיים שלי. הציקו לי כבר בגיל צעיר, ובגיל 15 עברתי תקיפה כשהייתי במעלית. אני לא כל-כך רוצה לדבר על זה, אבל אחר-כך זה קרה שוב. כן, פעמיים תקפו אותי במעלית. היום אני לא נכנסת למעלית לבד. אם היא ריקה או יש בה מישהו אחד, אני מחכה למעלית הבאה. מה לא עברתי, דחפו לי לשון בכוח, ניסו לנשק אותי, אינספור הטרדות, גם מילוליות".

תגר מעידה על עצמה שהייתה ילדה דעתנית ומעודכנת באירועים אקטואליים, מה שלא התקבל יפה אצל המבוגרים שסבבו אותה. "אחד הזיכרונות החזקים שלי מהילדות הוא שאני נמצאת אצל חבר. אנחנו אוכלים ארוחת ערב עם ההורים שלו. הם מדברים על מבצע 'עזה ויריחו תחילה', ואני מתערבת בדיון ומביעה את דעתי. ואז אבא של הילד אמר לי: 'תיזהרי שלא יגידו עלייך שאת אישה דעתנית'. זה עשה לי שוק".

וזה השפיע על ההתפתחות שלך?
"מאוד. זה תמיד ליווה אותי. אבל זה לא רק זה, כמובן. זאת תחושה שליוותה אותי הרבה מאוד שנים, שלהביע את דעתי זה משהו שלילי. למדתי לעטוף הרבה מהדעות שלי באריזה של 'קלולס', לצבוע את זה בצבע כזה שלא יישמע מאיים, שלא יישמע חד-משמעי. שלא ייראה שאני נוקטת עמדה, חס וחלילה. להגיד משהו עם הסתייגות, וכאילו בצחוק, ואז לחכות שמישהו יאשר את הדברים. אנשים תמיד מופתעים שיש לי משהו חכם להגיד, למרות שאני משכילה ומעורבת ומבינה בפוליטיקה ומתעניינת באקטואליה".

איפה החל השינוי?
"כשהגעתי לבית הספר למשחק זה התחיל להשתנות, כי עליתי על במה וזה פתח אצלי משהו, למרות שעדיין הדחקתי את זה. אחת התכונות המשותפות להרבה שחקנים, מטבע הדברים, זה שהם יצורים מרצים. פליזרים, רוצים שיאהבו אותם. כל שחקן, הרי, רוצה בסופו של דבר שימחאו לו כפיים, וזה על-פי רוב לא הולך יד ביד עם הבעת דעה, בטח בעניינים שנויים במחלוקת או נפיצים.
"השינוי המשמעותי יותר חל כששיחקתי את הדמות של ננה בסרט של אבי נשר, 'חטאים'. זו דמות שמבוססת על דמותה של שוש אביגל, שהייתה עיתונאית ומבקרת תיאטרון, שנלחמה להביע את דעותיה וניהלה מאבק פמיניסטי. ברגע שאתה מכיל את הדמות הזאת, ואתה מזדהה איתה, אתה לא יכול לחזור אחורה ולדבר בצורה מעורפלת. לא יכולתי יותר להסתיר את זה שאני מבינה מה קורה סביבי, בכל מיני תחומים, שיש לי דעות. בתוכי תמיד ידעתי שאני פמיניסטית, אבל זה היה ארוז באריזה של מישהי שלא ממש מבינה מהחיים שלה".

איך התבטא השינוי שחל בך?
"השינוי היה בכול. זה כמו חוזר בתשובה. ברגע שאתה מקבל את זה, אי-אפשר כבר להתנהג כמו בעבר. אתה לא יכול לשחק אותה. כל אישה שחיה את הדבר הזה, ומראה שהיא לא מפחדת מגברים בעלי עוצמה, ואומרת את דעתה ומשדרת שלמות, זה המאבק מבחינתי. אני לא צריכה להרים שלט או לדגמן את האג'נדה שלי, זה הרי הכי קל. הקושי הוא לחיות את הדבר. אני לא צריכה להירתם למאבק הפמיניסטי, אני חיה אותו. ביונסה לא אומרת 'אני יוצאת לעזור לשחורים באמריקה', היא פאקינג ביונסה, וזה אומר הכול. ההתנהלות שלה וההצלחה שלה מעבירות את המסר".

החוסן הפנימי הזה אפשר לך גם לצאת לשני קרבות תקשורתיים מרים.
"היו לי קרבות של פוסטים מול אנשים הרבה יותר חזקים ממני, שלא פחדתי לענות להם, מה שפעם לא הייתי עושה. אחד עם מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון של עיתון 'הארץ', והשני עם מאור זגורי, וזה לא פשוט להתמודד עם שני גברים מהסוג הזה. כשנעמדתי מולם זה היה כמו להתאבק בזירה. באגרוף, הרי, מתמודדים לפי משקלים, ואני נכנסתי לזירה עם שניים הרבה יותר כבדים ממני".

נלי תגר / צילום: רונן פדידה

לא פוחדת ממך

תגר מתייחסת לשני אירועים שזכו להד תקשורתי רב, בעיקר ברשתות החברתיות. בראשון שבהם כתב עליה הנדלזלץ ביקורת קשה בעקבות תפקידה כיוליה במחזה 'רומיאו ויוליה' של תיאטרון הקאמרי. תגר הרצתה בכנס וסיפרה כי הנדלזלץ כתב: "יוליה הייתה די מכוערת, חיוך מאולץ, הקול הלא מעובד והישראליות הזועקת, לא מקלים על נלי תגר לשחק את התפקיד". הנדלזלץ תקף בחזרה, וטען כי מעולם לא כתב את המילים 'די מכוערת'. תגר לא נשארה חייבת ושלחה לו תגובה בפייסבוק: "יכול להיות שלא כתבת 'די מכוערת'... אך ההתייחסות לבגדים, לחיוך, אינו אלא מראה חיצוני... המילים ננעצו בנשמתי ואם אינך יודע את המשמעות של לקחת אחריות על הדברים שאתה כותב, אינך שונה מאוהדי בית"ר ירושלים". אאוץ'.
האירוע השני הגיע בעקבות טורו של מאור זגורי ב'ידיעות אחרונות', שבו (תחת הכותרת 'הפנתרים הלבנים') טען כי אמהות מזרחיות עדיפות על פני אשכנזיות, כי יש להן אינטליגנציה רגשית והן אוהבות את ילדיהן יותר ומשקיעות בהם יותר. תגר, בפוסט שזכה ליותר מעשרת אלפים לייקים, ו-1,700 שיתופים, ענתה לו כי "גם לי, נלי מרמת חן, לא מתאים שמישהו ידבר ככה על אמא שלי וגם לי יש ורידים שמתנפחים... אמא שלי לא החסירה מאתנו דבר, אהבה ועודנה אוהבת אותנו... ואנחנו יודעים את זה גם בלי שתעשה לנו כביסה או ערימות של אוכל".

מרשים, יחסית למישהי שאמרה שבעבר חששה להביע את דעתה.
"שתי הפעמים האלו גרמו לי להבין את הכוח שיש לי. זאת הייתה הפתעה. לא חשבתי שזה יעשה כזה רעש, אלא שיהיו כמה תגובות בפייסבוק וזהו. הרעש שזה יצר כל-כך הבהיל אותי, שכיביתי את הראוטר. לקח לי יום שלם להתאפס. הייתי יום בלי אינטרנט. זה הראה לי שצריך לקחת אחריות, והאחריות היא להתמודד עם זה. זה שאתה יודע לדבר זה כמו חרב פיפיות, כי מסתבר שלא קל להתבטא בעולם שלנו, שהוא מטוקבק כל הזמן.
"היום כבר אין לי את האפליקציה של פייסבוק בטלפון, מחקתי אותה. הפייסבוק, שהיה מקום נורא תמים בהתחלה, הפך למקום נורא אלים ואגרסיבי. אין שם כמעט שום דבר חיובי. פעם זה היה מקום אמיתי, והיום זה מקום שמאכלס הרבה רשע. גם האינסטגרם עבר שינוי. כל תמונה מפולטרת, מציגה מציאות שקרית של החיים. בגלל זה הסטורי נהיה כל-כך פופולרי, כי שם אתה עובר כמו שאתה, בלי פילטרים, ואנשים מחפשים את האמת הזאת".

בעקבות הביקורת של הנדלזלץ עזבת את התיאטרון, לא עבדת חודשים, שקלת הסבה מקצועית. היום היית מגיבה אחרת?
"הייתי אז הרבה יותר צעירה. כל דבר היה אירוע טראומטי. באופן כללי היו לי בעיות חברתיות בהפקה הזאת, הייתי חדשה בתיאטרון ולא הרגשתי חזקה. כל מה שנאחזתי בו היה התפקיד, וחוויתי סבל מתמשך, ואז באה הביקורת שהייתה הצליבה שאחרי הויה דולורוזה. היום לא אתן למילים של בן אדם למוטט אותי. היום, גם אם אתה גוליית, אני לא פוחדת ממך".

והיחסים עם מאור זגורי? הוא ניתק איתך את הקשר אחרי הפוסט שלך.
"חזרנו להיות חברים".

נלי תגר / צילום: נועה בר-און

אפקט בגד הים

השלב המשמעותי הבא במהפך האקטיביסטי של תגר היה הצטרפותה למאבק נגד אסדת הגז בחוף דור. נראה שבכל פעם מחדש היא מופתעת מעוצמת ההשפעה שיש לה ברשתות החברתיות. 600 אלף צפיות קיבל הפוסט שהעלתה בפייסבוק, בתוך 24 שעות, שיא ישראלי, לא רשמי, אולי. נכון להיום, אגב, הפוסט עומד על כ-800 אלף צפיות. מה הייתה נוסחת הקסם? ובכן, היא צילמה את הפוסט כשהיא לובשת בגד ים.

"אני אדם מאוד מעורב, קוראת עיתונים, יודעת מה קורה, אפילו יודעת מי שר הכלכלה", היא אומרת, "וכשאושרי כהן פנה אליי עם המאבק הזה, הייתי בשוק שבכלל לא היה לי מושג מה זה. התחלתי לחקור, וראיתי שזה מאבק חשוב, על משהו שנעשה במחשכים, שזה כבר הדליק אותי. אבל אני לא אלך עכשיו לשרוף צמיגים, לא שם הכוח שלי, הכוח שלי הוא בפלטפורמה שלי וביכולת שלי לתקשר דבר שהוא באמת מורכב, סחי, משעמם את התחת, לא סקסי בעליל, כמו גז טבעי. כשהחבר'ה שמנהלים את המאבק אמרו שהם לא מצליחים להגיע לתקשורת והציבור לא יודע שזה קורה, לקחתי את הבעל שלי, שהוא גם במאי וצלם, וצילמנו את הסרטון יחד, בהפקה עצמית, בלי תקציב וביום אחד".

'אפקט בגד הים' השיג את המטרה.
"בטח, היה לזה גם פולו-אפ בכלי תקשורת רבים. וזה הראה את הכוח שיש לבן אדם אינדיבידואל כן לעשות ולהשפיע. אנשים מאוד עייפים ממאבק, הם חושבים שהם עשו מחאה חברתית ולא קרה כלום, אבל שום תהליך לא יכול לקרות בבת אחת. גם המהפכה הצרפתית ארכה 100 שנה, ושם ערפו לאנשים את הראש. אי-אפשר להגיד לתינוק אחרי שלושה חודשים 'יאללה, מוכנים! תצא!'. אני בטוחה שבעתיד נראה איזו השפעה מטורפת תהיה למחאה".

תגר ישבה שעות רבות כדי ללמוד את הפרטים ולקרוא פרוטוקולים של דיונים בבתי משפט. המאבק עצמו סבוך, ושנוי במחלוקת גם בין הארגונים הירוקים עצמם, שחלקם מתנגדים לו. המוחים נאבקים נגד ההחלטה להקים את אסדת 'לוויתן' במרחק של עשרה ק"מ מחוף דור, שכן לטענתם הקרבה לחוף תסב סכנות בריאותיות וסביבתיות רבות לאזור. לדברי המוחים, מאגרי גז בעולם מפותחים באמצעות אסדה שצפה מעל המאגר, ולא באמצעות אסדה קרובה לחוף. התומכים בהקמת האסדה טוענים שמיקום האסדה נסמך על סיבות ביטחוניות, ושתוכנית הפיתוח של 'לוויתן' מספקת מענה לשמירה על ביטחון הציבור והגנה על הסביבה. נכון להיום, הארגונים היחידים שנרתמו למחאה הם 'צלול' ו'מגמה ירוקה'".

רוב הארגונים הירוקים לא תומכים במאבק.
"נכון שכרגע רובם לא תומכים, וגם לא המשרד להגנת הסביבה. מצער שהם מסתפקים בנתונים שנובל אנרג'י מספקים, הלא גם חברת קוקה קולה יכולה להביא דוקטורים ותזונאים שיישבעו שהמשקה הזה מועיל לבריאות. אנחנו חיים בעידן הפייק ניוז. משרד האנרגיה מסרב לחשוף את סקרי הסיכונים של הפרויקט, כך שהטענה שלו שאין סיכון מאוד תמוהה. מדובר באזור רגיש מבחינה גיאולוגית, ותקלה באסדה עלולה לפגוע בחוף. המשרד להגנת הסביבה טרם פרסם את טיוטת היתר הפליטה של 'לוויתן' שמונחת אצלו כבר 20 חודשים, כך שלא ברור איך יבטיח שהאסדה תעמוד בחוק אוויר נקי. אגב, אסדת תמר, שכבר פועלת, פולטת פי 30 יותר פליטה מזהמת מההערכות של נובל אנרג'י, ופי 39 יותר בנזן (חומר מסרטן) ממפעלי בז"ן.
"כשחוקרים לעומק מגלים את פרקטיקת הדלתות המסתובבות. אנשים שעמדו בראש המשרדים שאמונים על הגנת הסביבה ממשיכים לתפקידים מתגמלים בסקטור הפרטי, אולי אני קצת תמימה, אבל נדהמתי מהיקף התופעה. רק בדיון בבית המשפט ב-18/7 בנוגע לפינוי מאהל ההתנגדות הגיעה סוללת פרקליטים מטעם נובל אנרג'י. כשהשופט שאל את וירצבורגר, הממונה על הנפט במשרד האנרגיה, את מי הוא מייצג, הוא ענה: 'את נובל ומשרד האנרגיה'. באולם הורמו גבות, והוא מיד תיקן את עצמו ואמר: 'משרד האנרגיה'. אפשר לקרוא לזה פליטה פרוידיאנית, ואפשר פשוט להבין שמסיבה תמוהה כלשהי, המשרדים דואגים לאינטרסים של נובל על פני הציבור. כלפי נובל אין לי טענות, הרי הם חברה פרטית, מהות קיומה הוא מקסום רווחים. אבל איפה אנשי השירות הציבורי?".

אולי המאבק שלכם התעורר מאוחר מדי.
"'מאוחר מדי' יהיה אחרי שחלילה יקרה אסון ומישור החוף יוחרב. נלחמים בנו טייקונים עם כיסים עמוקים, שצובעים את ארצנו בפרסומות מסולפות. לא פחות. הנחמה היא, לפחות, שהם נלחצים מהלחץ הציבורי, שיש לפחות סדק קל בבטון הזה.
"זה מאבק של טייקונים רבי עוצמה מול דגים, אצות, חול ים, הטבע והאנשים. לפעמים קל לנו לשכוח את זה, אנחנו חיים באיזה היבריס כאילו אנחנו מעל הטבע, אבל אנחנו חלק ממנו - תן כבוד, קבל כבוד. זה אסון בחסות המדינה וזה שובר את הלב".

לאמנים הרבה יותר קל להצית אש, ועדיין, בודדים מתגייסים להוביל מאבקים.
"גם לנו מורידים את הראש. את יודעת מה קורה פה עם חוק הקולנוע שמירי רגב מנסה לשנות? מנסים לקבוע לאן הולכים הכספים של הייצוא והייצור הכי טוב של המדינה. ל'אפס ביחסי אנוש' מכרו 600 אלף כרטיסים, ל'מכתוב', ול'חטאים' 200 אלף (סרטים בכיכובה של תגר, ח"ב). זה כמו שייקחו את ההייטק ויהפכו אותו למשהו שהמדינה שולטת בו. במקום לתת לזה להתקיים באופן טבעי, והקולנוע הוא באמת פלורליסטי, פשוט יורים לו בראש. הפתרון הוא לא לחלק את הכסף מחדש, אלא להביא עוד כסף, כדי שיעשו עוד סרטים".

בארה"ב שחקנים מתגייסים לטובת מועמדים פוליטיים באופן מאוד גלוי, ותומכים אקטיבית במאבקים חברתיים.
"בארה"ב השחקנים חיים אחרת, הם לא הולכים לשוק כל יום שישי, כמוני. הם סוג של אליטה, לא מתחככים באוכלוסייה. כאן השחקנים הם אנשים פשוטים. כשמירי רגב מדברת על אליטות, היא לא יודעת על מה היא מדברת, זה לא נכון! שחקנים הכי רואים את העם. אין אולם בארץ שלא הופעתי בו, אין מקום שלא הגעתי אליו. דווקא האמנים, שהם לא אנשים עם כוח ולא אליטה, חוטפים בראש".

למה את חושבת שמירי רגב נכנסת באמנים כל-כך חזק? מה המנוע שלה?
"אני באמת לא יודעת, כי אני גם קצת מעריצה את האישה הזאת. אי-אפשר להתעלם מהכוח שלה, מהיכולת שלה לסחוף את הציבור ומהכריזמה שלה. ואני לא מצליחה להבין למה היא לא אוהבת את האמנים".

מאיפה הגיח אצלך הצורך האקטיביסטי?
"תמיד זה מפתיע אנשים שאני כזאת, כאילו זאת בושה שאכפת לך. אני יכולה להיות מפורסמת שלא אכפת לה מכלום, שמבלה בבריכה ובקוקטיילים, לא שיש בזה משהו רע. ואפשר להיות בן אדם שאכפת לו, פטריוט, גם אם זה נשמע נורא סחי.
"גם כשחלמתי להיות שחקנית, ואלף אנשים אמרו לי שזה רעיון גרוע, שאני בחיים לא אצליח, שאף אחד לא יתחתן איתי, ששום גבר לא יקבל כזה סוג של עבודה, ושיהיו לי חיים נוראים, לא הקשבתי, עשיתי מה שרציתי, והגשמתי את כל היעדים האלה, כולל להתחתן, שזה גם קשה. אז אני מאמינה במאבקים, בכוח של היחיד".

נלי תגר / צילום: רונן פדידה

להתמודד עם החרדות

תגר תזזיתית ומצחיקה ומדברת בקצב של תת מקלע. מעניין למה לקח לה כל-כך הרבה זמן עד שנכנסה למשבצת שכה מתאימה לה - סטנד-אפ, כשהרימה מופע משלה.

סטנד-אפ זה אחד הדברים שדורשים הכי הרבה אומץ, ואת עוסקת הרבה בפחדים שלך.
"זה הדבר הכי אמיץ בעולם, ואת האומץ קיבלתי אחרי שילדתי. כל-כך פחדתי מהלידה, 'איך אני אעמוד בזה', עשיתי דמיון מודרך כדי להתמודד עם החרדות, וגם בסביבה שלי לא האמינו שאצליח באופן טבעי. אבל עברתי את זה וילדתי בלי אפידורל, עם כאבים כאלה חזקים שתקשרתי עם ישויות. ואחרי שעברתי את זה, השתחררתי. אמרתי 'מה כבר יכול להיות יותר קשה, שלא יצחקו? אז לא יצחקו"'.

קרה לך שלא צחקו?
"התחלתי ב-10 דקות פה ושם, כמופע חימום, וזה היה קטסטרופלי. הופעתי מול אנשים שבאים לערב מסוים, ופתאום אני עולה ואומרת להם 'אני חושבת הרבה על המוות'. אז לא לכל אחד זה מרים. אז לפני שעליתי פעם ראשונה למופע של שעה, פשוט עמדתי ורעדתי, אמרתי 'אלוהים תן לי את הכוח לעשות את מה שנולדתי לעשות', בסוף זה יצא ממני, וצחקו והיה טירוף".

זה נותן לך משהו שחסר במשחק?
"משחק זה מקום מאוד מוגבל, לא סתם הרבה שחקנים פונים לבימוי, בעיקר בישראל, כשהתקרה היא מאוד מאוד נמוכה. זה לא שעכשיו אני אלך לעשות עוד סרט 'הנוקמים 5'. אחרי כל סרט יושבים בבית שנה".

את באמת חושבת הרבה על המוות?
"אבא שלי נפטר כשהייתי ממש צעירה, בת 18. זה חיזק אצלי את העניין הזה, שצריך לחשוב על המוות מדי יום".

ולאיזו מסקנה זה מביא אותך?
"המסקנה היא שאני צריכה להיות עסוקה בטירוף כדי לא לחשוב על זה. העבודה משחררת אותי. יש ערך עצום לזה שאתה עובד במשהו שאתה אוהב. אני רואה באינסטגרם אנשים בחופש, בכרתים, במאלדיביים, וזה לא עושה לי רע, שהם שם ואני בעבודה".

ממשרד האנרגיה נמסר: "הפעלת אסדת 'לוויתן' תוביל לסגירת תחנות הכוח הפחמיות בחדרה עד שנת 2022 ותפחית באופן משמעותי את זיהום האוויר. מיקום האסדה נבחר לאחר בחינות רבות, תסקיר השפעה על הסביבה והתייחסות גורמי ביטחון, והוא הטוב ביותר מבחינת התנאים במרחב הימי. על האסדה תהיה טכנולוגיה מתקדמת לשמירה על הסביבה, והיא לא תיצור זיהום בחוף ולא תזהם את מי הים".

משותפות לוויתן נמסר: "הארגונים הירוקים, מומחים מהאקדמיה, גופי התכנון, הרגולציה ובג"צ קבעו שלא נשקפת כל סכנה מאסדת לוויתן. יבחר הציבור האם לסמוך עליהם או על חוות דעתם של סלבריטאים".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתמחקר פורץ דרך מגלה מה מפעיל את מערכת התגמול במוח