העם עם המנהלים

מה אפשר ללמוד ממשאל העם להגבלת שכר הבכירים בשוויץ

שווייץ אינה סובלת מהאיום האיראני והעם השווייצרי אינו טרוד בפרשיות של מסיבות-חשק עם זמר מפורסם במדינה, כך שאזרחי המדינה יכולים מדי פעם בפעם להתפנות ולהעלות למשאל-עם סוגיה כלכלית עקרונית.

לאחרונה ביצעו השווייצרים משאל-עם על הגבלת שכר הבכירים בשווייץ לרף של פי 12 מן השכר הנמוך באותה החברה. הרקע למשאל-העם היה נתונים שפורסמו על פערי השכר במשק, וביניהם הנתון כי שכר המנכ"לים במשק השווייצרי זינק מרמה של פי שישה משכר העובד הממוצע בשנת 1984 לרמה של פי 43 מהשכר הממוצע בשנת 2011.

גם הידיעות בתקשורת על מענק הפרישה והשכר שניתנו ליושב-ראש היוצא של חברת התרופות השווייצרית נוברטיס, 49 מיליון אירו! (מענק אי-תחרות שניתן ליו"ר בפברואר אחרי 17 שנות והוקטן בחדות בלחץ ציבורי בחודש יוני), וכן על כך שמנכ"ל חברת התרופות רוש השתכר פי 236 מהעובד בעל השכר הנמוך בחברה, הוסיפו שמן למדורה והניעו ניסיון חקיקה.

הנימוק ההגיוני אשר עמד מאחורי המגבלה המוצעת (פי 12 מהשכר הנמוך) הוא הקטנת אי-השוויון במשק. הסיבה שמובילי היוזמה בחרו דווקא בתקרה של 12 משכורות ולא 15 או 50 משכורות היא כי 12 משכורות של עובד מסתכמות למשכורת שנתית, והם רצו למנוע מצב שבו מנכ"ל מרוויח בחודש יותר מהשכר שעובד מרוויח בשנה.

בשווייץ ממוקמים ופועלים תאגידי ענק גלובליים, ובהם חברות התרופות נוברטיס ורוש, תאגיד הביטוח סוויס-רה, הבנקים יו.בי.אס וקרדיט-סוויס. קביעת רף שכר נמוך כמו זה שעליו הומלץ בהצעת החוק הייתה מעמידה את כלכלת שווייץ בנחיתות אל מול כלכלות גלובליות שכנות במלחמה על משיכת המוחות והמנהלים הטובים ביותר, דבר שהעלה חשש אמיתי להעתקת המטות של החברות למדינות שכנות ולפגיעה בהכנסות המדינה ממסים.

תוצאות משאל-העם להגבלת שכר המנהלים הוכיחו כי השווייצרים אמנם רוצים להגדיל את השוויון במדינה אך הם אינם מוכנים לאבד את מיטב מנהליהם לטובת חברות שכנות באירופה, וכך 66% מהנשאלים דחו את מגבלת השכר המוצעת במשאל-העם.

מכאן מתברר, כי כאשר מעבירים את ההחלטה לשיפוטו של האזרח השווייצרי הממוצע, הוא יודע ומסוגל להבחין בין שכר הזוי ומנותק כמו במקרים של היו"ר היוצא של נוברטיס ומנכ"ל חברת התרופות רוש, לבין שכר מנהלים לגיטימי ותחרותי בסביבה גלובלית וכן להבחין בין תיקון כלכלי מועיל לתיקון כלכלי מזיק ומסוכן.

לא נמצאה נוסחת הקסם

קיים הבדל עצום בין שכר הגבוה פי 200 משכרו של העובד הזוטר בארגון לבין ההצעה שהובאה במשאל-העם, לכן במקרה הזה, כאשר רצו בשווייץ לקבל החלטות כלכליות רדיקליות, החמיצו את המטרה הצודקת כשלעצמה.

להערכתי, לו מגבלת גובה השכר הייתה סבירה יותר ולא פי 12 מהשכר הנמוך, אזי סיכויי הקבלה של הצעת החוק היו גוברים מהותית. הניסיון אומר, כי יעדי חקיקה כלכלית רדיקלית אינם משיגים לרוב את מטרתם ופוגמים בסיכויים לבצע תיקונים כלכליים מתבקשים.

יצוין, כי סוגיית הגבלת תגמול המנהלים מעסיקה פרלמנטים רבים באירופה ובעולם בכלל, לרבות בישראל, כך שהבעיה אינה ייחודית לשווייץ, אולם עד עתה הטיפול בסוגיה זו התמקד בהגברת כוחם של בעלי המניות לאשר הסכמי-שכר חריגים ועדיין לא נמצאה נוסחת הקסם שתאזן בין היעד הערכי החשוב להגברת השוויון לבין מניעת פגיעה בתחרותיות של המשק ובלימת בריחת מוחות.

מעניין לדעת מה היו התוצאות של משאל-עם דומה לו היה נערך כזה בישראל, בעיקר על רקע האווירה הציבורית נגד שכר הבכירים. אם יתקיים אי פעם משאל-עם בישראל, הוא יהיה ככל הנראה רק על סוגיות הרות-גורל כמו ירידה מן הגולן ולא על סוגיות כלכליות-חברתיות שהן חשובות לא פחות.

הכותב הוא הטסטרטג הראשי בקבוצת איילון

צרו איתנו קשר *5988