לפני שמוציאים את גרזן המלחמה

פרטנר כבר לא סחורה לוהטת. מחזיקי אג"ח סקיילקס - אל תשברו את הכלים

"כולם ישפרו את מצבם", הכרזנו כאן בתחילת השבוע שעבר, ערב חתימת הסכם בן דב-האצ'יסון להעברת השליטה בפרטנר. ב"כולם" התכוונו בראש ובראשונה למחזיקי האג"ח של סקיילקס, שבאמצעותה שולט כיום אילן בן דב בחברת הסלולר, ושלהם חייבת החברה קרוב ל-2 מיליארד שקל.

הסכם בן דב-האצ'יסון מבטיח לאותם מחזיקי אג"ח החזר של 70%-85% מערך החוב המתואם. זאת לעומת 35-70 אגורות בלבד - הטווח שבו נסחרו אג"ח סקיילקס טרם פורסמו פרטי ההסכם.

כתבנו גם שמצבם של שאר מחזיקי ניירות הערך ישופר ללא היכר בעקבות ההסכם: מחזיקי האג"ח של החברה האם סאני, שנמצאים כיום פסע מהסדר חוב, ובעלי המניות של החברה (ובראשם בן דב עצמו) יזכו להצפת ערך משמעותית כתוצאה מהזרמת ההון של האצ'יסון ונכונותה לקחת את מושכות הניהול של פרטנר לידיה. ואכן, עם פרסום פרטי העסקה למחרת הגיבו אגרות החוב של סקיילקס וסאני בעליות חדות של עד 45% ו-75% בהתאמה. גם לאחר הירידות שרשמו לקראת סוף השבוע, מחיר זה עדיין גבוה בעשרות אחוזים מזה שבו נסחרו טרם הכרזת ההסכם.

ובכל זאת, הבוקר נראה כי עסקת בן דב-האצ'יסון תלויה על כרעי תרנגולת. הסיבה היא שהגופים המוסדיים המחזיקים באג"ח סקיילקס "גילו" כי בעוד הם צפויים לזכות בחסות האצ'יסון ל"תספורת" של כ-15%מהחוב, בן דב, האיש שאחראי לתסבוכת שאליה נקלעו, עומד לצאת בזכות חסות זו "כמו גדול", כשבידיו השליטה ביבואנית הרווחית של מכשירי סמסונג בישראל, ששוויה מאות מיליוני שקלים.

את הצפרדע הזאת, כך נראה היום, המוסדיים בסקיילקס לא מוכנים לבלוע, גם אם המחיר הוא ביטול הסכם שמשפר את מצבם באופן משמעותי. לדידם, עסקה זו שומטת את הכלל הידוע לפיו בפירוק (או בהסדר חוב) קודמים בעלי החוב בסדר הנשייה לבעלי המניות.

את עמדה זו היטיב להציג בית ההשקעות אלטשולר שחם, שטען במסגרת משאל שערך "גלובס" בשבוע שעבר כי "לנושי סקיילקס, שהיא חברה בכשל פירעון, יש את הזכות והחובה לדרוש את נכסי החברה לבעלותם. למחזיקי האג"ח יש היכולת לבצע את העסקה מול הרוכשים ישירות, ללא מעורבות של בעל השליטה (בן דב, ש' ש') שהופך ללא רלבנטי".

כל זה טוב ויפה, אך לפני שמוציאים את גרזן המלחמה, כדאי לזכור כמה דברים. ראשית, הסחורה העונה לשם פרטנר אינה לוהטת כבעבר. נזכיר כי בחודשים האחרונים ניסה בן דב למכור את השליטה בחברה אך ללא הצלחה, על רקע אי הוודאות בענף הסלולר המקומי.

בנוסף, את עסקת בן דב-האצ'יסון מאפשרת סיטואציה יוצאת דופן, שבה לרוכשת יש אינטרס בהצלת הלוואה של 300 מיליון דולר, ולצורך זה היא מוכנה לסכן כסף נוסף. בהאצ'יסון גם רוצים לסגור עניין מהר ואין להם כוונה להתמרח עם הליכים משפטיים שימשכו חודשים (ע"ע הסדר החוב של בן דב בחברת טאו).

לבסוף צריכים לזכור כי הגופים המוסדיים לא רוצים (וכנראה גם לא יכולים) לקחת לידיהם את מושכות הניהול של פרטנר.

הסכם בן דב-האצ'יסון רחוק מלהיות מושלם, אך הוא טוב בהרבה מהמצב הנוכחי. לכן, צריכים הצדדים לפעול לקידומו תוך שהם מבינים כי כל אחד מהם, ובעיקר בן דב, יידרש לוויתור מסוים.

בן דב צריך להבין כי אם הוא מעוניין לשמר את זיכיון סמסונג בשליטתו, עליו להביא כסף מהבית, והרבה - לפחות 100 מיליון שקל; האצ'יסון צריכה לספוג "תספורת" בחוב סקיילקס כלפיה (לפחות בשיעור ה"תספורת" שיידרש ממחזיקי האג"ח); ובאשר למחזיקי האג"ח של סקיילקס, הללו יצטרכו לגבש עמדה אחידה לגבי גובה הוויתור לו הם מוכנים ב"תספורת" או בדחייה של תשלום החוב.

צרו איתנו קשר *5988