לאחד את גורמי הפיקוח

במקביל יש ליצור מערכת שתפקידה הגנה על הצרכנים מפני הבנקים וחברות הביטוח

המפקח על שוק ההון מסיים בקרוב את תפקידו לאחר קדנציה רווית משברים. החשש המרכזי שלו, כמו גם של המפקח על הבנקים, היה קריסת בנק גדול או התמוטטות חברת ביטוח, כלומר הגנה על הציבור מפני קטסטרופה גדולה העלולה להתרחש ולהשפיע על המשק כולו.

בנקאות וביטוח הם שני תחומים המאופיינים ברמת תחרות נמוכה וכשלים צרכניים משמעותיים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העיסוק המועט מדי בסוגיות של יחסי בנק-לקוח, ועוד פחות מזה בהתעמרות חברות הביטוח בציבור המבוטחים. לתפיסתם זה לא הג'וב המרכזי שלהם.

המפקחים צודקים, קיים מתח מובנה ואפילו סתירה בין שני הג'ובים בהם עוסק הפיקוח - שמירה על יציבות הבנקים/ביטוח והגנה על הצרכנים. המתח הינו כה מובהק וברו, שהוא אף עשוי להסביר מדוע נכשל הפיקוח עד כה בביצוע מלא של שתי המטלות.

שמירה על יציבות המערכת הבנקאית והביטוחית הינה יעד חיוני שאין להמעיט בחשיבותו. אולם האינטרס הברור של יחידת הפיקוח בכובעה זה של יציבות הינו המצב כפי שהיה כמעט תמיד, כלומר, בנקים שלא יורדים מרמת רווחיות "נורמטיבית".

לג'וב הזה מצטרף תפקיד נוסף, והוא הגנה על הצרכנים בכל הנוגע ליחסי בנק/מבטח-לקוח. כלומר איסור הטעיה, הטלת מגבלות על רווחי הבנקים ממשקי-הבית כציבור השבוי ותלוי במערכת, הגנה מפני קשיים שמערימות חברות הביטוח בפני לקוחות התובעים תגמול, יצירת כללי גילוי נאות ועוד.

אכיפה נמרצת ונחושה של הוראות אלה תיצור בהכרח לכל יחידת פיקוח בעיה. משמעות של אכיפה נמרצת היא בהגדרה ערעור היציבות. לכך התייחס אף מבקר המדינה: "המפקח על הביטוח מדגיש בפעולתו את הבטחת היציבות הכספית, ולו גם בדרך של הגבלות על התחרות, הגבלות העלולות להביא לקביעת דמי ביטוח גבוהים מדי...".

למרות השיפור שחל בשנים האחרונות (בלחץ פיזי לא מתון של הכנסת), קשה להתעלם ממצב הלקוחות מול המערכת הבנקאית (השתוללות העמלות ומרווחי הריבית הגבוהים) והביטוחית (קושי בלתי נסבל במימוש תביעה לתגמולי ביטוח).

בגופי הפיקוח אנו מוצאים לעתים קרובות נטייה לטיפול נקודתי-יחידני בכל תלונה, תוך התעלמות לאורך שנים מהצורך בפיתרון כולל ועקרוני. במקרים רבים נוצר הרושם כי הפיקוח עושה מאמץ ניכר להימנע מהצהרה כי בנק או חברת ביטוח פעלו באופן לא ראוי או לא חוקי. בכך מעוקרות שיטתית פעולות הפיקוח בהיבטי הגנת הצרכן. הסתירה המובנית בתפקידי גופי הפיקוח מחייבת פתרון שורשי.

צריך לאחד את גורמי הפיקוח - ובמקביל ליצור הפרדה בין שני מישורי הפיקוח. יש להותיר בידי המפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח רק את הדאגה ליציבות הגופים שהם מופקדים עליהם, ולצורך זה ניתן לאחד את שני הגופים על-ידי הקמת רשות פיקוח פיננסית (הפרדת פיקוח בתחומים כה קרובים אין בה הגיון רב בלאו הכי).

לצד זאת יש ליצור מערכת עצמאית ומקצועית, שתפקידה הגנה ישירה על ציבור הצרכנים בתחומים אלה. יש להקצות לה משאבים ולציידה בכלי פיקוח וענישה, שיאפשרו פעילות יעילה. איחוד זה מתקיים בהצלחה במדינות שונות בעולם.

אם לא תתאחד הרגולציה במקום בו היא זקוקה להתאחד ותתפצל במקום בו אין היא עושה די, האנומליה תמשיך לכרסם בצדק ובדין.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון אמון הציבור

צרו איתנו קשר *5988