מי יהיה המפקח הבא?

שני פקידי אוצר מועמדים להחליף את ענתבי - הגיעה העת להביא לתפקיד אדם מבחוץ

בשבוע שעבר נפגשנו עם בכיר אשר לו השפעה רבה על המתרחש במשרד האוצר. "זה הזמן לעשות שינוי", הוא אמר בהתלהבות. "מאחר שרעיון איחוד רשויות הפיקוח לא יוצא לפועל, מתבקש שמחליפו של ידין ענתבי יהיה מישהו מבחוץ. אדם שראה איך מתנהלים העניינים מהצד השני". ומי בדיוק יבוא? שאלנו בסקפטיות, למודי ניסיון. "יש הרבה שיבואו למילואים, רק צריך לקרוא להם", השיב הבכיר באופטימיות.

מי שעומד לסיים את המילואים שלו, ענתבי, מסיים קדנציה של יותר מארבע שנים, הארוכה ביותר אי פעם בתפקיד הזה. אחרי שילך הביתה לשנת צינון, הוא יתברג, מן הסתם, בתפקיד בכיר בסקטור הפרטי.

ענתבי הודיע על כוונותיו לשר האוצר שטייניץ בתחילת יוני - די והותר זמן למצוא מחליף. אבל שטייניץ לא ממהר, ואם נדייק - אפילו לא התחיל לחפש. קודם כל מעבירים תקציב, אחר כך ממנים מנכ"ל, ועכשיו אולי יתחילו לחשוב על מחליף ראוי לענתבי. אדם שימלא בהצלחה את אחד התפקידים רבי העוצמה בשירות הציבורי, הכולל פיקוח על ניהולם של 500 מיליארד שקל כספי החיסכון הפנסיוני של הציבור, וינהל את הטמעת לקחי המשבר בגופים המוסדיים.

הממונה על שוק ההון, הנושא גם בכובע המפקח על הביטוח, הפך בשנים האחרונות לאחד הרגולטורים החשובים ביותר. בעבר נחשב האגף לשולי בהשוואה לגופים כמו רשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים, אבל מאז 2003 התמונה השתנתה. ענתבי וקודמו - בן שלוש, שני אנשים דומיננטיים, היו ראש החץ במרבית ההתרחשויות והשינויים בשוק הפיננסי. גם יישום מסקנות ועדת בכר שידרג את מעמדו של האגף, עם העברת מרבית נכסי הציבור לניהולם של בתי ההשקעות וחברות הביטוח, אותם גופים בדיוק שעליהם הוא אחראי.

מי יוותר על 80 אלף שקל בחודש?

השאיפה למנות לתפקיד מועמד מחוץ לאוצר חוצה דורות של שרים. סילבן שלום חיפש מועמד חיצוני במקומה של ציפי סאמט, ולבסוף נתן לבן-שלוש את המינוי. גם בנימין נתניהו כשר אוצר חיפש מחליף חיצוני לבן-שלוש, והסוף ידוע - ענתבי נבחר. למעשה, מאז הצנחתו של דורון שורר לאגף שוק ההון בשנת 1996, הממונה מגיע מבפנים. בשלוש ההחלפות האחרונות המשנה למפקח קיבל את התפקיד - ענתבי, בן שלוש וסאמט כיהנו כמשנים של המפקחים שקדמו להם, כשענתבי ובן שלוש גם החלו את התפקיד כממלאי מקום.

היתרונות של מועמד חיצוני ידועים: דם חדש, חשיבה חדשה, אנרגיה רעננה, והכי חשוב - היכרות עם הסביבה העסקית. אנשי אגף שוק ההון סובלים מהבעיות הירושלמיות הידועות של ניתוק מהמציאות העסקית ומבעיותיה, ומחוסר פרקטיות. שבויים באידיאולוגיות ותפיסות דוגמטיות, הם מנסים לנהל שוק אותו הם מכירים מבחוץ ומרחוק.

"רק עכשיו אני מבין כמה לא הבנתי כלום כשהייתי בירושלים", היא אמירה קבועה של רגולטורים שעוברים לשוק הפרטי. ולראיה, השינוי העצום שחל בפיקוח על הבנקים תחת רוני חזקיהו, המפקח הראשון שמונה שלא מתוך בנק ישראל.

הבעיה היא שמועמדים ראויים לא עומדים בתור. בראש ובראשונה בגלל השכר. מעטים האנשים שיוותרו על שכר גבוה מאוד, אופציות ותנאים, כדי ללכת למגזר הציבורי. "לוותר על שכר של 80 אלף שקל בחודש, לטובת תפקיד עם 30 אלף שקל?", תהה בפנינו בכיר בענף הביטוח, שהרהר לרגע אם לקחת על עצמו את המשימה.

שנית, המגזר הציבורי אינו מסביר פנים. בכיריו מושמצים ונתונים כל העת תחת זכוכית מגדלת, האוצר עצמו עשיר באינטריגות פנימיות, לצד מלחמות העולם עם רגולטורים אחרים, כשכל אחד מהם נאחז באחוזתו הפיאודלית - מי צריך את זה?

והקש ששובר את גב המועמדים הוא שנת הצינון. שנה שלמה שבה בעל התפקיד לשעבר מנוע מלהתפרנס בתחום בו הוא מומחה. פתרון מתבקש הוא ניסיון לאייש את התפקיד מתוך בוגרי האוצר. אבל בניגוד לחשכ"ל או אגף התקציבים, שם נהוגה מסורת של חזרה לאוצר אחרי כמה תפקידים במגזר העסקי, באגף שוק ההון מי שהולך לא חוזר.

אריק או יואב?

ב-12 השנים האחרונות, המועמד הפנימי קיבל את התפקיד. עד לפני שנה לא היו לאיש ספקות כי התפקיד ייפול בחלקו של המשנה דאז, ניר כהן, אבל כהן העדיף לפרוש ולא להמתין. על תפקיד המשנה התחרו שני הסגנים, אריק פרץ ויואב בן אור. פרץ ויתר כי לא רצה להתחייב להישאר עוד חמש שנים ורק אז להתחיל צינון. בן אור קיבל את התפקיד, אבל בינתיים פרץ שינה את דעתו, והיום הוא רואה את עצמו מועמד להחליף את ענתבי.

כך, שלראשונה אי פעם יש שני מועמדים פנימיים: המשנה לממונה, בן אור (41), והסגן הבכיר פרץ (35). לרוע המזל, שניהם לא נתפסים כיום כמתאימים באופן מובהק. בן אור הוא טכנוקרט מוכשר אך אינו נחשב לדמות ניהולית מובילה, וכנראה חסר את המנהיגות הנדרשת. אמנם יש לו ניסיון רב באגף, אבל לא בהכרח בנושאים החשובים באמת כמו הביטוח הפנסיוני ושוק ההון, בהם הוא אינו אוטוריטה מקצועית.

לפרץ יש יכולות ניהוליות מוכחות והוא איש עבודה שמספק את הסחורה, אבל הוא בעליל צעיר מדי ונחשב לא בשל. "אריק צריך להשתפשף עוד כמה שנים, ואז יהיה מפקח מצוין", אומרים בענף הביטוח.

מי יחליט?

ההחלטה על המינוי תהיה של שטייניץ, אך הוא כאמור פועל בקצב משלו. וכאן עולה לבמה דמות משמעותית שתשפיע על ההחלטה: סגן השר, ח"כ יצחק כהן (ש"ס). כהן, מקרה נדיר של פוליטיקאי שמבין במה הוא עוסק, מכיר את אגף שוק ההון עוד מהקדנציה הקודמת שלו באוצר. הוא שולט בתחום הפנסיה, ולעמדתו תהיה חשיבות מכרעת. אגב, שמועות עקשניות באוצר טוענות שכהן מעדיף את פרץ חובש הכיפה.

מעליהם נמצא שר העל הכלכלי, העונה גם לתואר ראש הממשלה. נתניהו מבין מצוין את חשיבות התפקיד, ונראה כי גם לו וליועציו תהיה מילה בעניין. באוקטובר, אחרי החופשות של אוגוסט והחגים של ספטמבר, יתחיל המרוץ לתפקיד ובורסת השמות תפרח.

ומה אם עד דצמבר, המועד בו מתכנן ענתבי לפרוש, לא יימצא מועמד חיצוני? יבחרו בפרץ או בבן אור למינוי זמני - מינוי שכרגיל יהפוך תוך זמן קצר לקבוע.

למרות החולשות הידועות של פרץ ובן אור, למדנו בשנים האחרונות שממלאי תפקיד באוצר יודעים במהירות להתבגר לתוכו ולהפגין איכויות חבויות. היום נחשב ענתבי לאחד מהרגולטורים המוצלחים ביותר, אבל לפני ארבע שנים המצב היה שונה לחלוטין, כשבצמרת האוצר אמנם העריכו מאוד את יכולותיו, אך הוא נחשב לצעיר מדי וחסר ניסיון.

כאשר עזב בן שלוש, התפקיד הוצע לאייל לפידות, אז מנכ"ל ביטוח ישיר, והופעלו לחצים כבדים על רמי דיין, המשנה לשעבר של בן שלוש שפרש והיה בשנת הצינון, שיסכים לחזור. שניהם סירבו. גם לאחר מינויו, היו שחששו כי ענתבי יתקשה להיכנס לנעליו הגדולות של בן שלוש. אבל ענתבי הפתיע, ובמהרה התגלה כהצלחה גדולה.

האם ההיסטוריה תחזור על עצמה גם עם פרץ או בן אור? *

צרו איתנו קשר *5988