גל העליות נוצר על רקע ירידה מתמשכת בהיצע הדירות, במסגרתו דשדשו התחלות הבנייה סביב כ-30 אלף התחלות בנייה בשנה בלבד. מצד הביקוש, עם פרוץ המשבר הכלכלי הגלובלי של 2008 חל תיסוף חד בשקל מול סל המטבעות, והבנק המרכזי הוריד את ריבית בנק ישראל במהלך חד מרמה של 4.25% בספטמבר 2008 ל-0.5% בלבד במארס 2009.
הורדת הריבית לרמה כה נמוכה הורידה את עלות המימון מתחת לתשואת שכר הדירה, הפכה קניית דירה ליעד השקעה אטרקטיבי במיוחד והעלתה מהותית את הביקוש לרכישת דירה להשקעה. העלייה במחירי הדירות לוותה גם בזינוק בהיקפי המשכנתאות בבנקים. בשל החשש מהתנפצות בועת נדל"ן שתסכן את המשק כולו, הטיל בנק ישראל הגבלות בשוק המשכנתאות לצמצום רמת הסיכון.
החל משנת 2010 הכריזו הממשלות השונות על צעדים בניסיון לצנן את מחירי הדירות כמו תוכניות "מחיר מטרה" ו"מחיר למשתכן", אך ללא הועיל. התערבות ממשלתית זו הובילה לעיוותים בשוק הדירות: הזוגות הצעירים מהווים כיום למעלה ממחצית מרוכשי הדירות בשוק, בעוד שמשקל המשקיעים נמוך מ-15%. תוכנית מחיר למשתכן גרמה לכך שכמות הדירות החדשות מהווה יותר משליש מכלל העסקאות, בעוד שבעבר כ-80% מהעסקאות היו בשוק הדירות יד שנייה.
